שמות בני ישראל – מדרש לפרשת ויצא

פרשתנו מלווה את שנותיו הסבוכות של יעקב בבית לבן, ובכללם נישואיו המורכבים ולידת בניו (ובתו דינה). בדרך כלל האמהות הן הנותנות את השם לילוד ומבטאות בפירוש את "הדרש השם", כגון "ראה ה'", "שמע ה'", "אודה את ה'", "יוסף ה'" וכן הלאה. באופן פשוט מוצע לפנינו "מדרש יוצר", דהיינו ארוע או מצב מסויים הוא היוצר את השם או גורם לו. גם בימינו נמצא, גם אם נמעט קריאת שם על שם אדם אחר, אנשים שארועים או זמנים הנחו את קריאת שמם. אמנם, דומה שרבים יותר הם העושים בברית המילה או בזבד הבת "מדרש מקיים", דהיינו שקראו לבנם או בתם בשם שמצא חן בעיניהם ורק אחר כך, לצורך דבר התורה לדוגמא, הסמיכו גם "מדרש שם".

כאמור, "מדרש יוצר" עיצב את שמות שבטי ישראל, אך לא הייתה בכך מניעה מהצעת "מדרש מקיים", כפי שעשו הדרשנים ומובא במדרש האגדה. להלן נשים לב לא רק לתוכן הדרשה אלא גם ל"טכניקת" הדרשה:

 

א.

"[ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע י"י כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון]" – זה עתיד להעמיד שונא, ומי מרפא מכתו גם את זה פינחס שעומד מלוי."

במקרה זה "שמע ה'" לא רק למצוקתה הנוכחית של לאה, ביחס לבעלה יעקב, אלא גם למצוקתה על העתיד להיגרם על ידי יוצא חלציה, זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני, והגורם לה לחוש כשנואה לפני ה'. שמיעת ה' היא בכך שגם התרופה למכה באה מיוצאי חלציה ואינה נצרכת ממקום אחר. אם בפשט "ויתן לי גם את זה" מתייחס ללידת שמעון, הרי שהדרשן מסב זאת כלפי לידת לוי.

 

ב.

"ותעמד מלדת" – אמר ר' אמי: מי מעמיד רגלה שלאשה בביתה? בניה".

אין זה 'מדרש שם', ובכל זאת מצאנוהו ראוי לאיזכור. ר' אמי חובר לפשט הכתוב המשתמש ב'עמידה' כביטוי ולא במובן הפשוט, אך מטמיע משמעות ההופכת את התוכן. לא עמידה כעצירה והפסקה של פעילות אלא אדרבה ולהפך, עמידה של בטחון עצמי וזקיפות קומה כתוצאה מפעילות. בהתאם לכך משתנה מ' השימוש של "מלדת" מתיאור פעולה למגדירת סיבה, 'כתוצאה מ…".

" [ותאמר רחל דנני אלהים]" וגו' – דנני וחייבני, דנני וזיכני,

דנני וחייבני – "ורחל עקרה",

דנני וזיכני – "ויתן לי בן".

הדרשן נתלה בכפילות האות 'נ' במלה "דנני", המבטאת ריבוי, ולכן מוצא שני דינים שנעשו עם רחל. האחד שהצדיק את עקרותה והשני שזיכה אותה בפקידת ישועה. בדרשה זו אין הדרשן מבאר את טעם הדין, אך, לפחות לגבי הדין השני, הוא כנראה מסתמך על מדרש אחר:

"[ויזכר אלהים את רחל]" – אמר ר' שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהופכים מידת רחמים למידת הדין… ואשרי הצדיקים שהופכין מידת הדין למידת רחמים, בכל מקום שנ' אלהים = מידת הדין: "אלהים לא תקלל", "עד האלהים יבא דבר שניהם", וכתיב… "ויזכר אלהים את רחל". מה זכירה זכר לה? שתיקה ששתקה לאחותה [בשעה שהיו נותנין לו את לאה היתה יודעת ושותקת, "ויזכר אלהים את רחל]" – והדין נותן, שהכניסה צרתה לביתה,"

על בסיס צרוף שני המדרשים הנ"ל אפשר להבין את סיום הפיסקה במדרש:

"ר' הונא ר' אחא מש' ר' סימון: "דָּן יוֹסֵף וּבִנְיָמִן נַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר" (דברי הימים א ב, ב) – בזכות דן נפקדה רחל, בזכות דן נולד יוסף ובינימן".

כשנתנה רחל את בלהה ליעקב ואמרה "וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה: " היא התכוונה בפשט, כנהוג אז, שבן השפחה יתייחס אליה. אמנם ר' סימון במדרש מבאר, ברובד ראשון, שרחל עצמה נבנתה, דהיינו זכתה ללדת, בעקבות נתינת בלהה ולידת דן. ברובד שני, עמוק יותר, מסמיך עורך המדרש את דברי ר' סימון לדברי ר' שמואל בר נחמני, מזהה את 'דן' כ'דין', ומבאר ש"בזכות דן (= דין, שהכניסה צרתה לביתה) נפקדה רחל ונולדו בניה.

 

ג.

"[ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי]" וגו' – נופתי פיתיתי תיליתי אחותי עלי.

אמר ר' יוחנן: נימפה היה לי לעשות לפני אחותי, אילו שלחתי ואמרתי לו תן דעתך שהן מרמים בך לא היה פורש?, אלא אמרתי: "אם איני כדיי ליבנות העולם ממני, יבנה מאחותי", פיתולייה לא דידי הויין? כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשבילי?…".

גם הנוטריקון המבוסס על 'לשון נופל על לשון' וגם דברי ר' יוחנן הופכים את משמעות ה'נפתולים' ממאבק מול לאה לעמידה לצד לאה. אפשר שבכך מצטרף נפתלי לדן בזיכוי רחל בלידת יוסף ובנימין.

 

ד.

נסיים בכפילות פעולה באמצעות מקור, המתפרשת גם היא במדרש כביטוי לריבוי:

 

"[ועתה הלך הלכת כי נכסף נכספתה]… [למה גנבת את אלהי]", אמר ר' אייבו כיון ששמעו השבטים כן אמרו בושנו בך לבן אבי אמינו שבעת זקנותך את אמ' למה גנבת את אלהי.

הכפילות מלמדת שיש עוד מישהו ש"נכסף" והדרשן מזהה אותו עם השבטים. אך בעוד שהכיסופים הראשונים מתפרשים ע"פ העברית כ'ציפיה' ו'רצון', הרי שאלו השניים מתפרשים ע"פ הארמית, שם שורש כ.ס.ף משמעו 'בושה'. הנכדים מתביישים בסבא שמאמין באלוהים שאפשר לגנוב אותו ואפילו על עצמו אינו מסוגל להגן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: