בעתה אחשנה – הפטרה לשבת ראש חדש

הנבואה החותמת את ספר ישעיהו (ישעיהו סו) שובצה להיקרא בשבת שחל בה ראש חודש בגלל הפסוק שלקראת סיומה: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה' " (סו,כג). כדרכנו, נעיין בנבואה לכשעצמה במקומה ובהקשרה ולאחר מכן בתפקידה כהפטרה. בדרך זו נצרף לנבואה זו את הקודמת לה, ישעיהו סה, שהם, מבחינת התוכן, כיחידה אחת. עוד כדרכנו, באופן טבעי נתייחס ליחידה המסיימת את הספר כחתימה של מהלך הנשזר בספר כולו ונבקש לעמוד על משמעותה.

נקודת המוצא ההיסטורית-רוחנית של נבואת ישעיהו היא שחטאי ירושלים כבדו עד שנתחייב מהלך של חורבן בעם ובארץ ומהלך זה כבר הותנע ויצא לדרך. וכך הוגדר לישעיהו טווח פעולתו עם הקדשתו לנביא: "עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה: וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ישעיהו ו, יא-יב). שאיפת הנבואה היא שהעם יחזור בתשובה ושעונשו יומתק ויימחק, אבל למעשה נבואת ישעיהו בעיקר משרטטת את מאפייני החורבן המתקרב ובא ואת הגאולה שלאחריו. בהקשר זה מציב ישעיהו שני דגמים,

בלב הדגם הראשון עומד ערך "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" לעומת "וישח אדם וישפל איש". דבר זה יחול על כל אדם על פני האדמה ובכך אין יתרון לישראל. החורבן אינו כולל את גלות העם אלא הרשעים נפגעים ואילו הצדיקים מצליחים להסתתר ולשרוד. כמות הצדיקים השורדים תהיה מועטת, כ-10% – "ועוד בה עשיריה", אבל ממנה תצמח הגאולה העתידית ויחזור ויתפתח העם המתוקן, "ושבה והייתה לבער… זרע קדש מצבתה", גאולה זו תבחין בבירור בין צדיקים לרשעים ושכר הראשונים יעוצב לאור עונש האחרונים. העמים כולם יקראו בשם ה', יעלו אל הר ה' בירושלים ומשם תצא תורה ודבר ה' לכל העולם. בתהליך זה יהיה עם ישראל זניח בגלל הכמות הקטנה שתשרוד וגם בגלל שבהקשרי צדיקות ורשעה אין לו יתרון על אחרים.

בדגם השני הכל מועצם יותר, גם החורבן אבל גם הגאולה. דגם זה מתווה חורבן מלא של הארץ ובכללו גלות כל העם לארץ אחרת. גלות זו תאפשר מאוחר יותר התחלה מחדש של הכל. גאולה זו תדגיש את התחדשותו הלאומית של העם כולו. את מאפייני גאולה זו אנו מכירים מהפטרות 'שבע דנחמתא' והם מצויים בעיקר מפרק מ' והלאה וכן בפרקים י – יב. מודגשת בהם שיבה מופלאה של העם לארצו, השתקמותו בארץ, שלטון בית דוד, רווחה כלכלית ושגשוג חברתי ומדיני, וכל זה ללא הבחנה בין צדיק לרשע אלא כמהלך כלל לאומי. בגאולה זו ישתלבו אומות העולם באמצעות עם ישראל ע"י הובלת ישראל לארצו, הושבתו שם, גיבוי בינלאומי להתעצמותו והתעצמות שלהם דרכו ובאמצעותו כעם ה'.

שני דגמי חורבן וגאולה שונים ועצמאיים אלו מפורטים לאורך כל הספר, אך 'בשורה התחתונה' מה רואה ישעיהו כעתיד להתרחש בסוף? באופן מוזר ומעניין אין ישעיהו מכריע ביניהם, אלא מחבר ביניהם ומערבבם. בזאת אנחנו שבים אל היחידה המסיימת של הספר, פרקים סה-סו, ובכללה הפטרתנו. יחידה זו בוללת בתוכה מזה ומזה. יש בה מהדגם הראשון: "כֹּה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי בְרָכָה בּוֹ כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל: וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ שָׁמָּה" (סה, ח-ט), ויש בה גם מהדגם השני: " כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב: כִּי אִם שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי עַד אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ: וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה" (סה, יז-יט). וכן הוא גם בהפטרתנו, פרק סו. מחד: "קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו… כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר וְרַבּוּ חַלְלֵי ה'… וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה': וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי…". ולעומת זאת הדגם השני: "מִי שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ… כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ… כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם ה' כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם".

ישעיהו הגדיר את מועד הגאולה בנבואה: "אני ה' בעתה אחישנה". חז"ל ראו בכך סתירה מיניה וביה ותלו את הפתרון בהיקף הזכות והזכאות של ישראל ולא בהכרעה משמים. אפשר שבהתאם לכך בלל ישעינו את שני הדגמים הנ"ל בחתימת נבואתו על אף הפערים ביניהם כדי שאנחנו נכריע ביניהם. ונהגו להפטיר בזה בראש חדש, לומר לך שכל ראש חודש הוא הזדמנות חדשה להכרעה חדשה באופייה של הגאולה העתידה. כי לפחות ביחס לדגם החורבן, נראה שההכרעה כבר מאחורינו…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: