"וילך ראובן" – מדרש לפרשת ויחי

טרם מותו, פונה יעקב לברך את בניו. עם זאת, במובן הפשט, שלושת הבנים הראשונים מקבלים מאביהם דווקא נזיפות ועונשים ולא ברכות. אפילו המדרש מצייר את תמונת הפשט הזו: "כיון שראו אותו (= השבטים את יעקב אביהם) שהוא מקנתרן התחילו מסתלקין לזויות, כיון שראה שהן מסתלקין לזויות התחיל קורא לכל אחד ואחד". נמקד עיוננו בדברי יעקב לבנו הראשון:

"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז: פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (מט, ג -ד).

על דרך הפשט, הפסוק הראשון מעצים את יתרון ראובן כדי להעצים את נפילתו בפסוק השני. חז"ל מבקשים ללמוד מהכתוב על ראובן, על החטא, על העונש ועל הברכה המתבקשת. ובכולם יש כיוונים לכאן ולכאן, כדוגמא להלן:

"רבי היה אומר בו דבר לשבח ודבר לגנאי,

(דבר לשבח: "ראובן בכרי אתה" -) את בכור ועשו בכור, "וילך עשו השדה לצוד ציד", אם מצא מוטב, ואם לאו להביא מן הגזילות ומן החמסים, ואת "וילך ראובן בימי קציר חטים (וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה)". "כחי וראשית אוני",…

והיה אומר בו דבר לגנאי: "ראובן בכורי אתה" – את בכור ואני בכור, אני בן פ"ד שנה לא ראיתי טפת קרי, ואת "וילך [ראובן] וישכב את בלהה". (ב"ר כי"ו צט).

הבאנו חלק מדרשת רבי ונאיר בו מעט.

ההשוואה, בדבר השבח, בין ראובן לעשו אינה רק מעמדית, על בסיס הבכורה, אלא גם מילולית, "וילך…" וכן " שדה". מה שמחזק את ההשוואה.

ההשוואה בדבר הגנאי, בין ראובן ליעקב, מורכבת יותר. 1. מתבססת על הבכורה שקנה יעקב, אך לא מקורית לו. 2. על המקום היחיד הנוסף בו נאמר "וילך ראובן" ועל ההקשר שלה. 3. האמור אצל יעקב מתבסס על דרשה אחרת: "[כחי וראשית אוני]] אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום: שלא ראה קרי יעקב אביהם פ"ד שנה עד שנולד ראובן.". אם כי נציין שמוסר השמועה פה הוא אמורא המאוחר לרבי בכ-6 דורות. 4. העמדת יעקב מול ראובן עומדת גם על רקע הניגוד בין יעקב לעשו ועל העמדת ראובן ביניהם. הוא שבח ביחס לאחד וגנאי ביחס לשני, ושניהם התקדים להעברת הבכורה מאחד למשנהו.

ההשוואה בדברי רבי בין שתי המקומות בהם נאמר "וילך ראובן" מבארת אחד לשבח ואחד לגנאי. במקום אחר היא משמשת להוספת האשמה נוספת כלפי ראובן:

"ר' אלעזר המודעי אמר: "כי עלית (משכבי אביך)", היכן? בדודאים".

מחד, מחמיר ר"א המודעי עם ראובן, מאידך הוא מיקל הרבה יותר. לשיטתו, ה"וילך" הראשון מבאר את השני, דהיינו שכפי שבדודאים מדובר בגרימה להחלפת האשה עמה ישן יעקב באותו לילה, כך גם באירוע עם זלפה מדובר בהחלפת לינת יעקב מזלפה ללאה ולא בשכיבה ממש. משמעות זו באה לביטוי מפורש בדברי אמוראים מאוחרים יותר:

"רבי אבהו ואמרי לה ר' יעקב בשם ר' חייא רבה ורבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחאי: תנינן "החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו", איפשר שהוא עתיד להיות בששה שבטים העומדים בראש הר עיבל ואומרין "ארור שוכב עם אשת אביו" והוא עושה הדבר הזה? אלא עלבון אמו תבע, שכל ימים שהייתה רחל קיימת היתה מטתה נתונה אצל מטתו של אבינו יעקב, כיון שמתה רחל נטל אבינו יעקב מטתה של בלהה ונתנה אצל מטתו, אמר לא דיה לאימא להתקנא בחיי אחותה אלא אף לאחר מותה, עלה וקלקל את היצועין".

בהתאם לכך מפרש ר"א המודעי את הפסוק: "כי עלית משכבי אביך" – בדודאים, "אז חללת יצועי עלה" – אצל זלפה.

עם זאת, קדמו לרבי ושותפים לדעתו, שיש ממש חטא וגנאי ב"וילך ראובן", גם בני זמנו של ר"א המודעי החלוקים עליו:

"כי עלית" – רבי אליעזר ורבי יהושע תרויהון אמרין: "כי עלית" – בודאי"… "אז חללת" – ר' אליעזר ורבי יהושע תרויהון אמרין: "אז חללת" – ודאי".

אפשר שגם הם יסכימו שה"וילך ראובן" הראשון הוביל לשני, אלא שלשיטתם ההחלפה, הלא מודעת והעקיפה, של לינת יעקב עם רחל בלאה בדודאים גלגל מאוחר יותר את האירוע השני. אלא שהוא היה כבר מודע וממשי.

 

את תיקון החטא "כי עלית" מוצאים חז"ל בדרשת "(אז חללת יצועי) עלה":

"עלה… רבנן אמרי: איני לא מרחקך ולא מקרבך אלא הרי אני תולה אותך ברפיון עד שיבא משה שכתוב בו "ומשה עלה אל האלהים", מה שדעתו רואה לעשות בך עושה, כיון שבא משה התחיל מקרבו "יחי ראובן"."

ומביא המדרש גם דעה הגורסת שהכריע יעקב את תיקון ראובן אלא שמעשית דחה זאת עד מות משה והכניסה לארץ.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: