נסיון העקידה של המיילדות – מדרש לפרשת שמות

על אף ששיעבוד ישראל במצרים הוא הרקע לכל מהלך היציאה ממנה, נראה שנושא הפרק הראשון של הספר הוא לאו דווקא השיעבוד אלא הריבוי העצום של בני ישראל. הפרק כולו עסוק מחד בהתעצמות בני ישראל ומאידך בנסיון לצמצם תהליך זה. בחזית הסיפור נמצאים המלך והמיילדות, וברקע החשש "פן ירבה" והשיעבוד לשם צמצום האוכלוסין. הריבוי הלא טבעי, "ובני ישראל פרו… ותמלא הארץ אתם", החל עוד לפני השיעבוד. הוא למעשה מתואר כגורם לשיעבוד, כדברי פרעה: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה…".

מה מייחד את אותן מיילדות אנונימיות, שמוסכם בחז"ל ש'שפרה' ו'פועה' הן רק 'שמות כיסוי' שלהן?

שפרה ופועה, " שפרה – זו יוכבד… פועה – זו מרים (בבלי סוטה יא, ב), הן דמויות מייצגות של נשות ישראל שראו את תפקידן באותו דור כמיילדות – יולדות:

"ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד; ד"א: שפרה – שפרו ורבו ישראל בימיה".

ימיה של יוכבד, ע"פ חז"ל, היו רבים, שנולדה בשנה בה ירדו יעקב ובניו למצרים. כבר משלב זה המגמה הפעילה הייתה הפיכת המשפחה לעם:

"כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד, שנאמר "ובני ישראל פרו וישרצו" וגו', וי"א שנים עשר" (ש"ר א).

עוד טרם השיעבוד היה היעד מוגדר וההשתדלות של מטה בשילוב סייעתא דשמיא הביאו ל"ותמלא הארץ אֹֹּתם".  בשלב זה הלכה התעצמות העם יד ביד עם כל תנאי החיים, עד שקם מלך חדש על מצרים. את מסירות הנפש של המיילדות מול פרעה משלב זה והלאה מתארת התורה במפורש במהלך הפרק והיא פשוטה וברורה. כאמור, המיילדות מייצגות את נשות הדור, כך שמתבקש המדרש: "דרש רב עוירא (בנוסחאות אחרות: עקיבא): בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור – נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה שם).

אלא שהעמידה מול פרעה הייתה רק חזית אחת מולה עמדו הנשים ולא בהכרח הכי קשה!. בהקשרן של 'הנשים הצדקניות' הולך ומתאר המדרש שתי חזיתות נוספות: הבעלים והבנים.

מי מהבעלים שהיה רגיש לנשיבת הרוח הפוליטית הבין מוקדם ומהר, עוד לפני גזירות פרעה, שאתגר הילודה הולך 'לחזור כבומרנג'. גזירות פרעה רק אוששו את גישת ה'אנטי-ילודה' שראתה ב'ילודה האקטיבית', כלפי העבר, גורם לשיעבוד, וכלפי העתיד, מעשה לא אחראי. המדרש מתאר את צורך הנשים לפתות את בעליהן:

"בשעה שהולכות לשאוב מים, הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים",

הדגים הקטנים, המסמלים פריה ורביה, מלמדים שהמניע לכל המהלך היה בעיקרו הילודה ולא הזוגיות. הצורך בפיתוי לא נבע רק מתשישות וחוסר חשק בשל "קצר רוח ומעבודה קשה" אלא גם מאידאולוגיה ששם המדרש דווקא בפי עמרם, בעלה של המזוהה כשפרה:

"שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה. כיון שגזר פרעה ואמר "כל הבן הילוד", אמר עמרם: ולריק ישראל מולידים?, מיד הוציא את יוכבד ופירש עצמו מתשמיש המטה, וגרש את אשתו כשהיא מעוברת מג' חדשים, עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן",

וכפי שיוכבד מייצגת את הנשים, מנהיג עמרם את הגברים.

מבחינת הנשים, החזית מול פרעה, עם כל הקושי, הייתה יותר פשוטה כי היה רע והיו טובות. החזית מול הבעלים הייתה הרבה יותר מורכבת וקשה, אבל מסירות הנפש האמיתית נדרשת הייתה מול הבנים, וגם היא הייתה מדורגת..

הייתה חזית נשים-בנים-פרעה, עליה מדברת התורה מפורשות, שהבנים שנולדו נלקחו בכח בגזירת פרעה, הוטבעו ביאור וגופותיהם נראו.

הייתה חזית קשה יותר, נשים-בנים-בעלים, אותה מתאר המדרש:

"ותחיין את הילדים" – יש מהם שראוים לצאת חגרים או סומים או בעלי מומין או לחתוך בו אבר שיצא יפה, ומה היו עושות? עומדות בתפלה ואומרות לפני הקב"ה: אתה יודע שלא קיימנו דבריו של פרעה, דבריך אנו מבקשות לקיים, רבון העולם יצא הולד לשלום שלא ימצאו ישראל ידיהם להשיח עלינו לומר הרי יצאו בעלי מומים שבקשו להרוג אותם",

אם הייתה רשעות במצרים אפשר שהיו מטביעים את התינוקות הבריאים ומותירים למשפחות להתמודד עם בעלי המומים. ר' לוי בהמשך המדרש מציג דילמה קשה יותר, אם היה העובר גורם למות אמו בלידה תחת טיפול המיילדת והיו המיילדות צריכות לעמוד מול המשפחות. כך או כך, היו בעלים שרצו להרוג אותם.

החזית היותר קשה הייתה אמהות-בנים: "וכיון שמגיע זמן מולדיהן, הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר: "תחת התפוח עוררתיך" וגו'". אפשר להתחבא בשדה מעיני המצרים וללדת, אבל מה קורה אחר כך? אי אפשר לחזור עימו הביתה. צריך להשאיר אותו בשדה. ואז מה?

המדרש משרטט תיאור פלאי של דאגת הקב"ה לגידול התינוקות באופן ניסי לחלוטין. אבל על זה אי אפשר לבנות ולתכנן. פה צריך לחזור הביתה אחרי הלידה, להשאיר את הילד בן יומו בשדה, ולהאמין. ולמען הסר ספק: 'להאמין' אין משמעו להאמין שהקב"ה יציל את הילד בנס. 'להאמין' הכוונה לדעת שהעולם, וגם עתיד הילד, מתנהל ע"פ הטבע, אלא שאת, וכל תנועת הנשים הפועלות בלהט לריבוי הילודה והעצמתה, כולן עושות את המעשה הנכון.

מסירות נפש כזו יכולה לבא בצל מסירות אברהם אבינו בעקידת יצחק:

"ותיראן המילדות את הא-להים" – קשטו עצמן למעשה זקנן, זה אברהם כמה שהקב"ה מעיד עליו: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי".

 

 

ויש מסירות נפש אחרת. לא גדולה מהנ"ל, אבל מאוחרת כרונולוגית לנ"ל:

"וחמושים עלו" – אחד מחמשה וי"א אחד מחמשים וי"א אחד מחמש מאות.

ר' נהוראי אומר: העבודה, לא אחד מחמש מאות עלו, שנא' "רבבה כצמח השדה נתתיך" (יחזקאל טז ז) וכתיב "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו" (שמות א ז), שהיתה האשה יולדת ששה בכרס אחד ואתה אומר אחד מחמש מאות עלו העבודה לא אחד מחמש מאות עלו אלא שמתו הרבה מישראל במצרים ואימתי מתו? בשלשת ימי אפלה שנאמר "לא ראו איש את אחיו" (שם י כג) שהיו קוברים מתיהם" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פתיחתא ד"ה ויסב אלהים)

אחרי כל מסירות הנפש הזו, כמה צער, דאבון נפש ותיסכול יכול להיות כשמכל אלו שמסרת את נפשך, זוגיותך, חברתך ומחירים לא ישוערו, מכל אלו עלו רק 0.2% !, אכן זו הייתה התגובה הטבעית. אך אפשר שהעובדה שהתורה ייחדה בשירת הים מקום מיוחד לשירת האמונה של הנשים, אף שהן חזרו על מילים שאמרו הגברים, אפשר שהיא מעידה בכך על מסירות הנפש שלהן גם בתגובה ל"וחמושים עלו". לפי זה, עוצמה ומשמעות כפולה, מכופלת ואחרת מקבלות המילים משירת הגברים כשהן נאמרו בפי הנשים:

"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: