על עבודה זרה וצפרדע

א.

יציאת מצרים מתוארת במקרא כולו, מלבד בספר שמות, במקומות נוספים, בהקשרים שונים ובהיקפים משתנים. הדבר נכון לא רק לגביה, אלא ביחס לנושאים רבים בתנ"ך. על דרך הפשט, כל מקום נלמד בפני עצמו ובהתאם לתכניו ואופיו. חז"ל בדרשותיהם מגשרים על הסיפורים השונים ומסינכרון זה עולות לפעמים סתירות ולעיתים ביאורים.

דוגמא לביאור מביא המדרש בעקבות תגובת בני ישראל לבשורת הגאולה שמביא משה בתחילת הפרשה. בעוד שבפעם הראשונה, בפרשת שמות, אנו קוראים: "ויאמן העם ויקדו וישתחוו", הרי שבפרשתנו "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו, ט). מדוע, על אף הקושי, לא הצליחו או רצו להקשיב לבשורת גאולה שלא דרשה מהם שום דבר? או כלשון המדרש:

"ר' יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח" וגו'. וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? נולד לך בן זכר, רבך מוציאך לחירות, ואינו שמח? אם כן למה נאמר "ולא שמעו אל משה"? (מכילתא דר"י פסחא ה).

תשובה לשאלה נלקחת מתיאור יחזקאל את בני ישראל לקראת יציאתם ממצרים:

"…וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם: בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם… וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם: וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ… וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יחזקאל כ, ה – ט).

הפסוקים מזמנים עיון רחב אבל חשוב לענייננו שבנ"י עבדו ע"ז במצרים ודבקו בה. כאן רואה ר' יהודה תשובה לשאלתו:

"אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה".

כיוון זה עונה גם על שאלה אחרת. כתוב: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ו, יג). מילא צריך לצוות אל פרעה, אבל מדוע ו/או מה צריך לצוות אל בנ"י? על כך משיב המדרש:

"צום לפרוש מעבודה זרה".

בדומה לכך שואל המדרש וגם עונה:

"ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים (= בציווי "בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת" (שמות יב, ג))?

לפי שהיו ישראל שטופין בע"ז במצרים וע"ז שקולה כנגד כל המצות… אמר להם משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות".

 

ב.

"וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ח, ב)

מפשט הכתוב, בהקשרו להתראה ולביצוע, ברור שלשון היחיד ב"ותעל הצפרדע" מכוונת לקבוצת צפרדעים שפרטיה המרובים כיסו את ארץ מצרים. כך גם במכת כינים, "ותהי הכנם באדם ובבהמה" אין הכוונה לכינה אחת אלא לקבוצה כולה. על גבי הבנה זו, דורשים חז"ל את לשון היחיד בצורה דווקנית:

"ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים, אמר רבי אלעזר: צפרדע אחת היתה, השריצה ומלאה כל ארץ מצרים. כתנאי, רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת היתה, ומלאה כל ארץ מצרים. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות, צפרדע אחת היתה, שרקה להם והם באו" (סנהדרין סז, ב).

נשים לב שהמלה "השריצה", המצויה בדברי ר' אלעזר אינה בדברי ר"ע ורגישות זו מבארת את כל המחלוקות באור שונה. ר"ע צמוד לביאור המילולי של "ותעל הצפרדע ותכס", דהיינו מי שנאמר לגביה "ותעל" היא זו ש"ותכס". לשיטתו, מדובר בצפרדע אחת ענקית, שכמוה לא היה ואולי לא יהיה, שכיסתה בגופה את כל ארץ מצרים. אפשרות זו, שר"ע רואה בה דרשה לגיטימית עם כל ניסיותה, נראית בעיני ראב"ע כמופרכת ומוגזמת גם בשביל בעלי אגדה. לשיטתו, ניתן, ואף נכון, לדרוש את לשון היחיד בדרך המצמצמת את היקף פריצת הטבע שבה. ר' אלעזר מבקש לגשר בין שני הקצוות ומציע אפשרות שלישית, מרוככת יותר, שלצורך הסברתה הוא מוסיף את המלה "השריצה".

דרשות חכמים עוברות גלגולים ועיבודים במהלך הדורות, ובמדרשים מאוחרים, כולל שמות רבה, מוצגת דעתו של ר' אלעזר כדעתו המקורית והרשמית של ר"ע ובשלב מסויים אף כדרשה יחידה לפסוק ובהרחבת תיאור:

"ר' עקיבא אומר צפרדע אחת היתה והיו המצרים מכין אותה ומתזת צפרדעים הרבה" (תנחומא וארא יד).

במקביל, גם הרקע לדרשה הוחלף. היא לא הייתה עוד דוגמא למדרש מילולי אלא מדרש מבאר בין לשונות סותרים בכתוב:

"כתוב אחד אומר: "ותעל הצפרדע" וכתוב אחד אומר: "ושרץ היאר צפרדעים". כאי זה צד נתקיימו שני כתובין? ר' עקיבא אומר…" (אליהו רבה ח).

בין כך ובין כך, למד פרעה "כי אין כה' א-להינו".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: