לעבור על ברית מעבר בין הבתרים – הפטרה לפרשת משפטים

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר…" (בראשית טו, א). במילים אלו מסמיכה התורה את מלחמת אברהם בארבעת המלכים לברית בין הבתרים, המובאת מיד אחריה. טיב הקישור וטעמו אינו ברור ו/או מתבקש מאליו. ודאי לשיטת הסוברים שיש םערע זמן משמעותיים בין שני האירועים. נקודה זו מוטרמת פה ונשוב אליה בהמשך.

במוקד ההפטרה, לכל המנהגים, עומד אירוע שילוח העבדים בשלהי בית ראשון (ירמיהו לד, ח – כב). ברקע ההיסטורי עומדת ממלכת יהודה, הכבושה במרביתה תחת רגלי חיל בבל. בירושלים, הנתונה במצור, מצליח צדקיהו המלך, שכוחו הפוליטי ויכולתו ההנהגתית היו מוגבלים ומקוצצים, להוביל מהלך במסגרתו משחררת אצולת העם לרבדיה את העבדים והשפחות העבריים שתחת ידה. הצלחתו הגורפת של המהלך והיקף השותפים בו מלמדים שהוא שירת את האינטרסים של כל הצדדים בעלי ההשפעה בירושלים (גם אם לא את אלה של המשוחררים עצמם…) ושיקולי כדאיות הביאו לשיתוף פעולה נדיר ביותר. ה'פרשנות הפוליטית' למהלך נעטפה באידאולוגיה דתית ולוותה במעמד מרשים של כריתת ברית במיתחם המקדש ובנוכחות המלך. בסמוך ובמקביל, ע"פ מידע שמחוץ לנבואה הנוכחית, יצא כח צבאי ממצרים לשם עימות עם הכשדים. ניתוח צבאי של המצב הביא את נבוכדנצר להסיג את צבאו מעל ירושלים ולהערך לעימות עם חיל מצרים. תחושת רווח והצלה עמדה לבני ירושלים באותה שעה, הודעת 'חזרה לשיגרה' יצאה אל העם. הכל שב אל קדמותו בשלום. ובכלל זה חזרו העבדים מרצונם להיכבש אצל אדוניהם והאדונים מצידם 'סיפקו רצון' לכל עבד שלא היה לו כזה. על רקע המהלך האחרון בא ירמיהו, שע"פ הכתוב כנראה לא היה יוזם או גורם פעיל בברית שילוח העבדים, ומנבא על שיבת נבוכדנצר למצור על ירושלים ועל חורבנה.

כל התיאור ההיסטורי הנ"ל אינו עומד במוקד ההפטרה. ההתייחסות והרמיזות עליו הם רק תפאורה ורקע למהות. אפילו שילוח העבדים וכבישתם חזרה הוא משני להפרת הברית הבוטה והחדה. כאמור בכתוב, עבדות עברית היתה בעיה על-תקופתית ורציפה. עם זאת לא מצאנו בדברי הנביאים התייחסות חריפה ותוכחה משמעותית בנושא זה. הכתוב אפילו מתעלם במפגיע משיקולי הכדאיות והאינטרסים שהניעו את שילוח העבדים ומעצים את המשמעות הדתית-מוסרית של המהלך. אולי מעצים בכך דווקא את כריתת הברית כמבוא לתוכחה החריפה על הפרתה, והיא מרכז הנבואה.

באופן חריג מתאר הכתוב את אופן כריתת הברית: "…הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו: שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל". במעבר בין הבתרים מסמל המתחייב בברית את שיקרה לו אם יפר את הברית. אי אפשר להתעלם פה מההקבלה לברית בין הבתרים, שם "…וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית…" (בראשית טו, יז-יח). במעמד זה מבטיח הקב"ה לאברהם את הזרע היורש, את ארץ הירושה ואת הקישור ביניהם. הזכרנו בפתח דברינו שברית בין הבתרים באה על רקע מלחמת אברהם במלך שנער/בבל וחבריו, ושחרור לוט ושכניו שהיו בדרכם לשוק העבדים. על רקע הקבלה זו יבואר הקישור בבראשית, תתפרש ההפטרה ויובן הקישור לפרשה.

קריאת דרור לעבדים משתווה להזכרת עקידת יצחק בסליחות ובימים נוראים. היא 'קלף מנצח' המעורר זכות אבות ויכול 'לטרוף את כל הקלפים'. על בסיס האחריות והדאגה ההדדיים שגילה אברהם כלפי בן אחיו (וע"פ חז"ל, כלפי אחיו הרן שמת בהשראת דרכו) נכרתה עימו הברית על עם ישראל וארץ ישראל. על בסיס ערכים אלו ניתן היה להציל את ירושלים ולנצח את מלך שנער/בבל, אם רק היה אמיתי, או לפחות לדחות את החורבן, אילו היה נשמר גם כשאין 'הורתו ולידתו' בכשרות, טהרה וללא אינטרסים. בברית בין הבתרים מונע אברהם אבינו מהעיט מלרדת על הפגרים, הניגוד לכך מתרחש בעקבות הפרת הברית: "וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ" (לד, כ).

באופן גלוי וראשוני מתקשרת ההפטרה לחלקה הפותח של הפרשה, לדין עבד עברי. אולם כדברינו לעיל, שילוח העבדים הוא המשני במהותו. לצד זה, חוברת ההפטרה לחלקה המסיים של הפרשה: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה". עם אברהם כרת ברית מי שאמר "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ", ועם ישראל מי שאמר: "אָנֹכִי ה' א-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים", ושתי היציאות, מצפון ומדרום, המיוסדות על קריאת דרור לעבדים, מעמידות עצמן לאורך זמן בזכות שמירת הברית.

"שפרו מעשיכם וברית לא תופר נאקתכם יאזין שחקים שיפר ותיטב לה' משור פר קדוש"

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: