"ויקחו לי", "ועשו לי" – מדרש לפרשת תרומה

"בשעה שאמר הקב"ה למשה: עשה לי משכן, התחיל מתמיה ואומר: כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים והוא אומר עשה לי משכן?… "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱ-לֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי" (מל"א ח,כז)… לכך אמר משה: "יושב בסתר עליון" (תהילים צא,א), א"ר יהודה ב"ר סימון: יושב בסתר הוא עליון על כל בריותיו… אמר הקב"ה: לא כשם שאתה סבור כך אני סבור… אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה" (שמ"ר לד,א).

משה רבנו אינו תמה, כמובן, על ההיתכנות הפיזית של "ושכנתי בתוכם" אלא על עצם הכוונה ומשמעותה. לסברתו, ההתגלות/ התוועדות במתן תורה היתה חד פעמית. מעבר לכך, "יושב בסתר" הוא ה"עליון ועינו אל יראיו", הוא שוכן בערפל ורק למשה נאמר "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה", "אנו עבדיך ואתה אדוננו" ובהתאם לכך המרחק והפער, בהתאם, התורה ניתנה לשם החוקים והמשפטים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה… וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" (כד,יב). על רקע יחס זה שבין הקב"ה לישראל לא מובן היעד "ושכנתי בתוכם". אלא ש"לא כשם שאתה סבור כך אני סבור". אם כי, לא מבואר בדרשה זו מה כן יש לסבור.

נשוב לכך בהמשך ולעת עתה נעיין בהסבר המדרש לתבנית המשכן:

" ויקחו לי תרומה" – רבי ברכיה פתח: "לך ה' הגדולה והגבורה… כי כל בשמים ובארץ…" (דבהי"א כט, יא), אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן, ברא למטן… ולא עוד אלא שחביבין כל מה שלמטן משל למעלן, תדע לך שהניח מה שלמעלן וירד בשלמטן שנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שם, ד).

פשט הפסוק הוא שכל מה שבשמים ובארץ של הקב"ה. הדרשן מטמיע פרשנות שכל מה שיש בשמים יש גם בארץ כבבואה והד. משלים את המהלך מדרש מקביל המתייחס לפסוק: "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" (כה, מ ביחס למנורה, וכן ביחס למבנה המשכן בפרק לו, ל):

"כך אמר הקב"ה למשה: "וראה ועשה", אמר לפניו: רבון העולם, אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו? א"ל: כתבניתם… וכשם שאתה רואה למעלה כך עשה למטה… ואם תעשה כאותה של מעלה למטה, אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה" (שמ"ר לה, ז).

הוי אומר שמה שראה משה על ההר לא היה תרשים המשכן שלמטה אלא 'משכן של מעלה' שדוגמתו יש לעשות למטה. וכשהנתונים התואמים יושלמו, יפנה ה' מצבאותיו ברקיע לשכון בקרב צבאותיו בארץ, במחנה ישראל.

אלא שבדרשה זו לא מבוארת הסיבה למהלך שכזה, ולכך נדרשת דרשה אחרת:

"אמר הקב"ה לישראל: אתם צאני ואני רועה, שנאמר… עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם, לכך נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", אתם כרם, שנאמר… ואני שומר, שנאמר… עשו סוכה לשומר שישמור אתכם, אתם בנים ואני אביכם שנאמר… כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו… עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בניו, לכך נאמר "ועשו לי מקדש" (שמ"ר לד, ג).

כאן טמון מה שסבור הקב"ה על יחסו לישראל, שלא היה סבור משה. לא רק "אנו עבדיך/עמך ואתה אדוננו/ מלכנו" אלא גם "אנו צאנך ואתה רוענו", "אנו בניך ואתה אבינו". בהתאם ליחסים אלו הוצב היעד "ושכנתי בתוכם" ובהתאם לכך גם התורה מקבלת משמעות ומעמד שונים:

"משל למלך שהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו, אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו (לג,א).

ויותר מזה מבואר להלן:

"…בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מן השוק, שמא יכול לקנות בעליו?, אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים, הוי "ויקחו לי תרומה" (לג,ו).

במילים "ויקחו לי" מוטמעת המשמעות "ויקחו אותי". מתן תורה שבפרשות הקודמות איפשר את ציווי המשכן, לפי שהתורה היא האמצעי המחבר בין הצדדים ומוציא את העליון מלשבת בסתר ומביאו להתגלות והתוועדות עם ישראל, "בצל ש-די יתלונן":

" מהו בצל ש-די? בצל אל… בצל שעשה בצלאל" (לד,א).

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: