שבילים של רחמים – מדרש לפרשת כי תשא

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ… וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל… וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה… וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם… וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהָיו וַיֹּאמֶר…" (שמות לב, ז-יא).

חטא העגל, תגובת ה' ותפילת משה העסיקו את חכמי ישראל בכל הדורות וזכו להתייחסויות שונות. אנו נבקש לעמוד על פן אחד בנושא, המצוי במדרש, שבמקביל לכעסו על בני ישראל, "התחיל הקב"ה ליתן למשה שבילים שביקש (= שיבקש) עליהם רחמים" (שמות רבה מב). דהיינו, תגובת ה' הכילה בו זמנית גם את ההקפדה החריפה על עצם המעשה וגם את ריכוך עצמתה, הכלת הרקע וההקשרים של המעשה ואת השאיפה לפיוס. מפשט הכתוב משתמע 'עימות' בין רצון הקב"ה לכלות את ישראל לבין הסנגוריה של משה, אבל המדרש בא להדגיש שעצם האפשרות לרכך את מידת הדין טמונה כבר בתגובת ה', ומשה נרמז לכך בבחינת "אחת דבר א-להים, שתים זו שמעתי". בתחילה מציע המדרש את דואליות התגובה כשני שלבים בדברי ה', כמצוטט לעיל, שבתחילה "וידבר ה' אל משה" ולאחר מכן "ויאמר ה'…":

"התחיל הקב"ה ליתן למשה שבילים שביקש עליהם רחמים, מנין? אמר ר' יוחנן: למעלה כתוב "לך רד" ואחר כך הוא אומר "ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה", ואין אמירה אלא לשון רך, כאדם שיש בלבו על חברו והוא מבקש להתפייס לו והוא אומר לו 'אמור לי מה עשיתי לך שכן עשית'. כיון ששמע משה מן הקב"ה דברים רכים התחיל מבקש עליהם רחמים…".

אם כי במקור אחר מוצא המדרש את הדואליות בתוך סגנון דבר ה':

"ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם" – וכי משה היה תופש בהקב"ה, שהוא אומר "הניחה לי"? אלא למה"ד למלך שכעס על בנו והכניסו לקיטון ומתחיל לבקש להכותו והיה המלך מצעק מן הקיטון הניחה לי שאכנו, והיה פדגוג עומד בחוץ אמר הפדגוג המלך ובנו לפנים בקיטון למה הוא אומר הניחה לי אלא מפני שהמלך מבקש שאלך ואפייסנו על בנו, לכך הוא מצעק הניחה לי, כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה ועתה הניחה לי אמר משה מפני שהקב"ה רוצה שאפייס על ישראל, לפיכך הוא אומר "ועתה הניחה לי", מיד התחיל לבקש עליהם רחמים, הוי "ויחל משה את פני ה' א-להיו".

במידה מסויימת מבסס המדרש את הלגיטימיות של בקשת הרחמים על כך שאפשרות החטא 'נלקחה בחשבון' בעת ההחלטה להוציאם ממצרים:

"…כיון שראה משה כן אמר: 'אין סליחה', ידע הקב"ה מה בלבו של משה וקרא אותו לפייסו. אמר: לא אמרתי לך עד שאתה בסנה מה שעתידין לעשות? שנא' "ויאמר ה' ראה ראיתי…" (שמות ג), אמר הקב"ה למשה: אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות, רואה אתה אותם באים לסיני ומקבלים תורתי ואני רואה אותם שאחר שאבא לסיני ליתן להם את התורה… והם מכעיסים אותי בו שנאמר (תהלים קו) "וימירו את כבודם בתבנית שור"

אבל עצם הידיעה מראש אין בה בכדי לסלול את 'דרך הרחמים', ולפיכך מלמד המדרש שמראש הכין הקב"ה "דרך תשובה לבת השובבה":

"ורבנן אמרין: מהו "ויחל משה"? עשה את המר מתוק, "ויחל" לשון חלוי (- תיקון). כיצד? אמר… ר' שמואל בר נחמן: כיון שבאו ישראל למרה, מה כתיב שם? "ויבאו מרתה", התחיל משה מהרהר בלבו, ואמר: 'המים הללו למה נבראו? מה הניה יש לעולם בהן?, מוטב היה אלו לא נבראו'. ידע הקב"ה מה היה מחשב בלבו, א"ל הקב"ה: לא תאמר כן! ולא מעשי ידי הן? יש דבר בעולם שלא נברא לצורך? אלא אני מלמדך היאך תהא אומר, אמור כך: עשה את המר מתוק… היה הדבר מסורת ביד משה… כיון שבאו ישראל למדבר ובקש האלהים לכלותן אמר לו משה: רבש"ע, בקשת לאבד את ישראל? מכלה אתה אותם מן העולם? לא כך אמרת לי במרה: 'הוי מתפלל ואמור: עשה את המר מתוק', ואף עכשיו חלי מרירתן של ישראל ורפא אותן, הוי "ויחל משה".

המדרש נותן מגוון משמעויות למלה "ויחל". בפעם אחרת במשמעות של 'מחלה' ובמדרש לעיל במשמעות הפוכה בדיוק, של תיקון וריפוי. מדרש זה כבר נותן לחטא מעמד של דבר שנברא לצורך. אין פה דיון 'למה נברא?', אלא כיוון שהמר והחטא כבר פה, הרי הם לפניך כדי לתקנם ולרפאם. ואפשר שמידת הרחמים אינה רק מרככת את מידת הדין, אלא גם מתקנת ומרפאת אותה…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: