ליווית חן – הפטרה לפרשת ויקהל

בפרשתנו מתואר יישום הציווי שבפרשת תרומה, עשיית כלי המשכן בידי בצלאל ואהליאב. באופן טבעי, ההפטרה (מתוך מלכים א ז) לקוחה מתיאור הקמת בית המקדש הראשון בימי שלמה. בהקשרה הרחב, ההפטרה נכללת בתיאור בניית המקדש שבפרקים ה – ז וחנוכתו שבפרק ח'. הבניה מתוארת בשלושה חלקים: א. מידות הבית ובניית השלד (כ-10 פסוקים). אל חלק זה נספח דבר ה' לשלמה שקיום הבית מותנה בשמירת התורה. ב. ציפוי השלד מבפנים בעצי ארזים או ברושים וזהב (כ-25 פסוקים). אל חלק זה מצורף תיאור בנית בית המלך ומבנים אחרים, שמפרט האיכות שלהם אינו מובחר כשל בית ה'. ג. אביזרים לפאר והדר שהוסיף שלמה מדעתו, כעמודי יכין ובעז בשער הבית, ים, 10 מכונות (= בסיסים ניידים לכיורים) ו-10 כיורים, עשר מנורות זהב, וע"פ המובא בדהי"ב (ד, ח) גם 10 שולחנות זהב (כ-38 פסוקים). הפטרתנו עוסקת בחלקה השלישי של המלאכה, כשהספרדים קוראים את פירוט עשיית כלי הנחושת (פס' יג – כו) והאשכנזים את סיכום עשייתם + עשיית כלי הזהב (פס' מ – נ).

שימוש בהיקף ההתייחסות לדבר מסויים כמבטא את החשיבות הניתנת לו, בין כשהוא עומד לעצמו ובוודאי כשזה עומד בהשוואה לפריטים אחרים, הוא דרך ספרותית שגם הכתוב נעזר בה להביע את תכניו. במקרה דנן, אם נתייחס לכמות הפסוקים המוקדשת לכל חלק בשלבי בניית המקדש כמדד לחשיבות ולדגש של אותו חלק בכלל המלאכה, נראה את שלושת החלקים כמדורגים מ"הקל אל הכבד", כשמשקל רב, ע"י פירוט העשייה, ניתן לחלק השלישי, בו מתוארת העשייה שאינה ממהות המשכן אלא שתכליתה לפאר ולהאדיר בחיצוניותה.

בדרך ספרותית נוספת מודגש 'ייחוס' החלק השלישי, בהכפלת תיאור המרכיבים שנעשו בו. בתחילה מפורטת עשיית העמודים, הים, המכונות והכיורים (הפטרת הספרדים) ולאחר מכן סיכום הסוקר שוב את כל מרכיבי החלק (האשכנזים). דוגמה מקבילה מצאנו במעשה המשכן, כשלצד פירוט כל מרכיבי המשכן, חוזרת התורה מספר פעמים , בשלבים שונים, ומסכמת באיזכור כל הפריטים שוב. למותר לציין, שדרך זו אינה נמצאת בשני החלקים הראשונים של תיאור בניית המקדש.

דרך שלישית בהדגשת החלק השלישי היא תיאור בחירת בעל מקצוע מיוחד לבצע אותו בגלל המורכבות האמנותית שנדרשה בו: "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר: בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ" (מל"א ז, יג-יד). ההקבלה לבצלאל מתבקשת, " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת…" (שמות לה, ל-לב), אלא שבצלאל נבחר לנהל את כל מלאכת המשכן ואילו חירם רק את החלק השלישי.

לאחר ביסוס מעמד השלב השלישי וחשיבותו בבניית המקדש בתיאור הכתוב, ניתן לתמוה על 'ייחוס' זה, שכן מבחינת מהות המבנה ותפקידו, דרוג השלבים הוא דווקא מ'הכבד לקל', מעצם המבנה אל תוספות בלתי מוכרחות. דומה שדברי ה' בנבואה לשלמה בסוף השלב הראשון, ולא בתחילת הבניה או בסופה, באים להדגיש את מהות השלב: "הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי… וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (ו, יב-יג). לפיכך תמוהה הדגשת שלב העשייה השלישי, הנקרא כהפטרה.

לכן נגדיר 2 נקודות: 1. מקדש שלמה הוא שלב המיוסד על המשכן שקדם לו. בהקשרנו: ההפטרה מבוססת על הפרשה. 2. אירועי ספר מלכים, ובנין המקדש בכללם, מתוארים ביחס למגמתו הכללית, שהיא סקירת תפקוד המלכים על רקע האתגרים הגשמיים והרוחניים שהוצבו להם. בהתאם לכך, תיאור המשכן בתורה יהיה שונה מתיאור בנין המקדש בספר מלכים. מכאן נאמר, שמשכן משה, בהתאם למיקומו בתורה, מדגיש את מהות השראת השכינה בתוך ישראל ובעשייתו מודגש הביצוע המדויק "כאשר צוה ה' את משה". כששלמה בא לבנות את ביהמ"ק, כל המהות הפנימית כבר מצויה לפניו, כפי ביטויה בכלים שנעשו למשכן בידי בצלאל. בזה הוא לא בא לחדש. הוא בא לתת את העוצמה המלכותית העוטפת את המהות, אותה עוצמה המתבטאת בפאר ובהדר ומלווה כתכשיט את המהות הפנימית.

בהתאם לכך מבארים חז"ל את האמור בדברי הימים: "וַיַּעַשׂ כִּיּוֹרִים עֲשָׂרָה וַיִּתֵּן חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול לְרָחְצָה בָהֶם… וַיַּעַשׂ אֶת מְנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כְּמִשְׁפָּטָם וַיִּתֵּן בַּהֵיכָל חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול: וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול…" (דברי הימים ב ד, ו-ח) – שכל אלו לא החליפו את אלו שנעשו במדבר, אלא שאלו האחרונים עמדו במקומם הייעודי בהיכל ו-10 הכיורות/ מנורות/ שולחנות שנוספו על ידי שלמה ליוו אותם מימין ומשמאל, בקבוצות של חמשה מכל צד, וכך הועמדה המהות במרכז והועצמה ע"י מלוויה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: