איזונים חוזרים במלאכת המקדש והמשכן – הפטרה לפרשת פקודי

א.

מנהג הספרדים להפטיר השבת בהפטרת האשכנזים לפרשת ויקהל, דהיינו בסיכום השלב השלישי והאחרון בבניית המקדש ע"י שלמה (מל"א ז, מ-נ). והתייחסנו לכך בעיון להפטרת ויקהל. האשכנזים ממשיכים השבת לעבר אירוע השיא במהלך, חנוכת המקדש, וקוראים את חלקו (מל"א ח, א – כא). אך אנו, לצורך העיון באותו חלק, נעיין בתיאור הכתוב את האירוע בכללו. תיאור חנוכת הבית (ז, נא – ט, א) ערוך ספרותית במבנה כיאסטי/ מתמרכז הכולל בתוכו את המרכיבים הבאים: מסגרת, פעילות המלך והעם, ברכת שלמה, תפילת שלמה.

וכך ערוכים הדברים בתוכנם, גם אם בחריגה מהמסורה או מחלוקת הפרקים:

א1 – מסגרת – פתיחה (ז,נא).

ב1 – פעילות המלך והעם (ח,א-יא)

ג1 – ברכת שלמה (ח,יב-כא)

ד – תפילת שלמה (ח,כב-נד)

ג2 – ברכת שלמה (ח,נד-סא)

ב2 – פעילות המלך והעם (ח,סב-סו)

א2 – מסגרת – סיום (ט,א)

 

ב.

במוקד האירוע, תפילת שלמה, לא נעיין פה, שכן הוא נושא עצמאי שמחוץ להפטרה. אך הבה נשווה, ומומלץ לעיין בתנ"ך, בין חלקי המרכיבים לאור המדדים הבאים: דמיון חיצוני, השוני ביניהם, הדרגתיות בחלקים, דמיון ומשמעות פנימיים.

הנה לדוגמא מרכיב א. במסגרת הפותחת (1), כתוב:

"וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה' וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו… נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה'" (ז,נא).

ובמסגרת החותמת (2):

"וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת" (ט,א).

הרי הדמיון החיצוני נמצא במשמעות המקבילה של "ותשלם" – ,ויהי ככלות" המציין את סיום מהלך בנין המקדש. השוני בין חלקים 1 ו-2 הוא שבפתיחה מוזכר רק בית ה' ואילו בחתימה "כל חשק שלמה". ההדרגתיות בחלקים היא מבית ה' לבדו שהוא עיקר, מהותי וכולל לעבר כל מה שבנה שלמה במיתחם ההר. הדמיון הפנימי והמשמעות הם שבכלל בית ה' גם מה שחשק שלמה לפרטיו.

כך גם במרכיב ב' המתאר את פעילות שלמה והעם בהקדשה ובחניכה. דמיון חיצוני יימצא בתיאור פעילות לקידוש המתחם וגם בהקבלה מילולית הפכית: "ויקהל" – "וישלח". השוני הוא שבמוקד חלק 1 הכנסת הארון וקדושת המבנה בירידת הענן לעומת קדושת החצר בפעילות ההקרבה של המלך והעם שבחלק 2. גך גם נמצא שוני בהדגשת מעמדות רוחניים בעם (זקנים, נשיאי מטות, כהנים, לווים) לעומת התייחסות לכלל ישראל בחלק 2. ההדרגתיות תיראה ביחסי פנים וחוץ, מלמעלה למטה, ממעמדות בקדש לרובד משותף בחול. על השוני המוזכר מגשרים הדמיון הפנימי והמשמעות שזהו אותו מהלך עוצמתי גם אם מפנים שונות.

וכן הוא בברכת שלמה: הדמיון החיצוני מוטמע במילים המקבילות שבשני החלקים: "ויברך את כל קהל ישראל… ברוך ה'…". השוני הוא בהדגשת בחירה פרטנית המלך, העיר והבית לעומת הבחירה בכלל העם ובמרחב הארץ, כך גם ההבדל בתוכן דברי שלמה, שמשמעם: ברוך ה' שקיבל את טוב ושלמות כוונת דוד ומעשה שלמה בבניין הבית לעומת ברוך ה' שנתן מנוחה לעמו ישראל בכניסתו לבית למען שלמות העם כלפי הקב"ה בכוונה ובמעשה, ההדרגתיות מחלק 1 ל-2 היא מנציגים נבחרים לכל העם, מהמרכז למרחב. המשמעות היא שבכדי ש"ה' יברך את עמו בשלום" צריך איזון מתמיד, קשר רציף והפריה הדדית מתמדת בין שני המוקדים השונים.

 

ג.

למעשה הצבענו על התאמה, 'בגוף ובנשמה', במאפיינים של כל מרכיבי תיאור חנוכת המקדש. הסקנו שלמרות הדמיון החיצוני, יש שוני בעל הדרגתיות מ'פנים' ל'חוץ' בין חלקי המרכיב, אך על אף השוני, יש מהות פנימית אחת ורק פנים שונות.

בכך חובר אירוע חנוכת המקדש (מלכים א, פרק ח) למהלך הקודם של בניית המקדש (פרקים ה-ז). למהלך זה הוקדש עיוננו להפטרת פרשת ויקהל, ושם הצבענו על: א. הדרגתיות בבניה הפיזית של המקדש מהמהות לחיצוניות, מהבסיס ההכרחי לתוספת המעצימה. ב. על השילוב הנכון בין השלבים.

כך בהפטרה וכך בפרשה. בציווי על המשכן בפרשות תרומה ותצוה ניתן הפירוט מן הפנים אל החוץ, כבתיאור בנין המקדש וחנוכתו ובסעיף א' שלעיל. בעשייה המפורטת בפרשות ויקהל ופקודי הולך ונבנה המשכן, כעצת בצלאל, מן החוץ לפנים. בכך דומה הדבר לעצם המבנה המתמרכז עליו הצבענו בחנוכת המקדש, ההולך במרכיביו מן חוץ לפנים, ממבנה הבית לתפילה בבית. כיוון זה, ההפכי לקודמו, הוא המדגיש את האיזון החוזר הפנימי והנכון.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: