הקריאה שקודמת לדיבור – מדרש פרשת ויקרא

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א).

כפי המוכר לנו, התבנית המקובלת בתורה לפתיחת דבר ה' אל משה היא "וידבר ה' אל משה לאמר…". באופן טבעי, החריגה מהמבנה וכן התוספת "ויקרא אל משה… מאהל מועד…" מבקשת פשר והסבר.

הספרא, מדרש ההלכה לספר ויקרא הקרוי גם 'תורת כהנים', מדגיש בפתח דבריו שיש פה יסוד משמעותי:

"ויקרא…וידבר" – הקדים קריאה לדיבור"

מהי אותה קריאה ומה ערכה הייחודי? את התשובה לומד המדרש ממעמד הסנה, שגם בו קדמה קריאה לדיבור

"…תלמוד לומר "ויקרא אליו א-להים מתוך הסנה ויאמר משה משה"… מלמד שכל הקריאות היו "משה משה". (ספרא א,יא).

"משה משה", "אברהם אברהם", "יעקב יעקב", "שמואל שמואל" – לשון חבה, ולשון זירוז". (שם, יב).

…בלשון קדושה, בלשון טהרה, בלשון ברור, בלשון שמלאכי שרת מקלסין בו, היך מה דאת אמ' "וקרא זה אל זה ואמר". (ויקרא רבה א,יג)

נמצא "ויקרא אל משה" מבטא בקריאה את עוצמת ההתגלות ובהירותה, ובכפילות השם "משה משה" את הקרבה והחיבה.

ומה ייחוד יש בתוספת "אהל מועד"?

"יכול לא היה קריאה אלא לדבור זה בלבד… ת"ל "מאהל מועד", כל שהוא מאהל מועד נקדים בו קריאה לדיבור.

יכול לא היתה הקריאה אלא לדברות בלבד … תלמוד לומר 'דבר' "וידבר", לרבות אף לאמירות ולצווין" (ספרא א).

משמע שלכל סוג שיח עם משה קדמה פניה של קריאה. לצורך לימוד זה נתייחדו המילים "מאהל מועד".

אבל, שואל המדרש, למה שנלמד את 'בנין האב' לכל מקום דווקא מפה? אולי נלמד ממעמד הסנה או ממתן תורה, שגם שם קדמה קריאה לדיבור?

"…לא, אם אמרת בדבור הסנה שהוא תחלה לדברות, תאמר בדבור אהל מועד שאינו תחלה לדברות?… לא, אם אמרת בדבור הר סיני שהוא לכל ישראל, תאמר בדבור אהל מועד שאינו לכל ישראל… אי מה הצד השוה שבהן? שהן דבור ובאש ומפי קדש למשה והקדים בהן קריאה לדבור… יצא דבור אהל מועד שאינו באש ת"ל "ויקרא… וידבר" – הקדים קריאה לדיבור".

לכאורה, זהו דיון הלכתי טכני, שממעמדי הסנה וסיני, שהיו באש, אי אפשר ללמוד לאהל מועד ולכן היה צריך להקדים פה קריאה לדיבור. אבל הוא רק המצע למשמעות שבו, לפיה ההתגלויות בספר שמות היו באש, שזו התגלות עוצמתית וברורה יותר בדרגתה ונעשית במרחב הפתוח. חטא העגל גרם לצמצום ההתגלות, שהתבטא ב'לוחות שניים' ובהתגלות מתוך הענן והערפל ובמתחם אהל מועד. מי אומר שגם במציאות שונה זו נשמר ערך 'הקדמת הקריאה לדיבור'? לפיכך, פותח ספר ויקרא ומחדש שגם כשהדיבור יוצא מתוך אוהל מועד ואין ההתגלות כמקודם, לא בטלה הקריאה המקדימה.

דבר זה, שלמדנוהו ממדרש ההלכה, משתמע גם מפשט הכתוב, שהרי כך נסתיים ספר שמות: "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן" (שמות מ, לה). הענן מצמצם את ההתגלות וספר שמות מסתיים בחוסר היכולת של משה כתוצאה מכך. כנגד זה נפתח ערוץ חדש בספר ויקרא, של דיבור מתוך האהל, אך מה שלא נשתנה הוא הקריאה המקדימה.

את הנלמד ממדרש ההלכה ומשתמע מפשט הכתוב, אומר מדרש האגדה בדרכו שלו:

"מה כת' למעלה מן העיניין, בפרשת משכן? "כאשר צוה י"י את משה". למה הדבר דומה? למלך שהיה… כך בשעה שאמ' לו הקב"ה למשה עשה לי משכן על דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו "כאשר צוה י"י את משה". אמ' הקב"ה: כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ? קראו לו שיכנס לפנים. לכך נאמ' "ויקרא אל משה" (ויקרא רבה א,ז).

ראינו לעיל שלכל דיבור קדמה הקריאה "משה משה", כאמור במעמד הסנה. משם גם נלמד שעל כל קריאה היה משה עונה:

""ויקרא אליו… ויאמר משה משה ויאמר הנני", מלמד שעל כל קריאה וקריאה היה אומר "הנני". (ספרא א,יא).

אמנם, לצד המשמעות הנ"ל, מציף המדרש משמעות ערכית נוספת, פשוטה יותר, שראויה להילמד מהכתוב:

"ויקרא אל משה וידבר י"י". מיכן אמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו. תדע לך שכן, צא ולמד ממשה, אבי חכמה, אבי הנביאים, שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים, נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף (תהלים קו, כב), ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים, ונתעסק במלאכת המשכן, ולא נכנס לפני לפנים עד שקרא לו, שנא' "ויקרא אל משה וידבר". (ויק"ר א,טו).

ועל דרכנו למדנו שאצל חז"ל חוסר נימוס משמעו "שאין בו דעת"…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: