דרכים בהעצמה – מדרש פרשת במדבר

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם"   (במדבר א, א-ב).

המדרש מתמודד עם שתי נקודות נפרדות, שאינן קשורות זו לזו:

א. אנחנו זוכרים מפרשת בהר שהמדרש התעכב על הפסוק "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר" ותמה על התוספת "בהר סיני" ומכאן מטבע הלשון "מה ענין שמיטה אצל הר סיני?". על אחת כמה וכמה שמתבקשת, בפתיחת הספר והפרשה, התמיהה מה הצורך בתוספת "… בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"?.

ב. מה משמעותה של המילה "שאו" שבפתח הפסוק השני, שאינה שגרתית ונפוצה?

המדרש, כדרכו, מתחיל 'להתגלגל' מענין לענין עד הגעתו לכלל תשובה אחת העונה על שתי התמיהות.

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני" – זהו שאמר הכתוב "צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה" (תהילים לו,ז) – אר"מ: משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים בדירתן (יחזקאל לד) "במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיו נויהם", ומשל את הרשעים בדירתן (שם לא) "כה אמר ה' אלהים ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום" – במה רשעים מתכסים כשהן יורדין לשאול? בתהום."

המדרש מבאר את "צדקתך" כיחס הקב"ה לצדיקים ואת "משפטיך" כיחסו לרשעים. כל אחד מקבל, כמשל, את היחס המגיע לו במקום המתאים לו. רעיון זה מבסס הדרשן על פסוקים שונים. בהמשך מבאר המדרש את הפסוק באופן אחר ומתמקד באופן הבאתה של הצדקה לצדיקים והמשפט לרשעים:

"צדקתך כהררי אל" – צדקה שאתה מביא על העולם מפורסמת כהרים הללו "משפטיך תהום רבה" – משפט שאתה עושה בעולם הזה תהום רבה, מה התהום בסתר אף משפט שאתה מביא בסתר, כיצד? כיון שחרבה ירושלים, בתשעה באב חרבה. וכשמראה ליחזקאל, הוא מראה לו בעשרים בחדש. למה? שלא לפרסם באי זה יום חרבה. אבל מי שהוא בא לגדל ישראל מפרסם אי זה יום אי זה מקום אי זה חדש אי זו שנה אי זו אופטיאה "לצאתם מארץ מצרים לאמר". מה אמר להם? "שאו את ראש כל עדת בני ישראל".

הצדקה גלויה ומפורסמת, בעוד שאת המשפט, על אף האמת והנכונות שבו, מביא הקב"ה בהסתרה המתאפשרת. את ההיגד ביחס למשפט מדגים המדרש מטישטוש מועד חורבן הבית הנמסר ליחזקאל ואת ה'צדקה' מפתיחת פרשתנו. כלומר, הקב"ה רוצה לגדל את ישראל ולעשות עמם צדקה ולפיכך הוא מדייק ומגדיר בבירור את המקום והזמן שבו הדבר נעשה: "… בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". הרי שהמדרש גם מטמיע במילה "שאו" משמעות חדשה של התגדלות ורוממות, מעין "שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם", המתווספת על המשמעות הפשוטה של 'לפקוד'. הרי שהמדרש מסביר את הפירוט המודגש של המקום והזמן שבפתיחת הפרשה. הרי שהמדרש, מיד בפתיחתו של הספר, נותן בהסבר זה קו מנחה לבחינת ספר במדבר כולו. הוי אומר, ספר ויקרא עסק בהעצמת הקדש, המקדש וכהניו. ספר במדבר בא להעצים את ישראל , את ההערכות החברתית שלהם ואת דרך ההתנהלות שלהם לכיוון ארץ ישראל. יש בספרהתקדמויות ונסיגות רוחניות וערכיות משמעותיות מאד, אך הקו המנחה הוא "שאו", דהיינו: גדלו ורוממו, "את ראש כל עדת בני ישראל".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: