שלוחו של אדם כמותו – מדרש פרשת שלח

"ויבא עד חברון" – "ויבאו" מבעי ליה!?        אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" – י-ה יושיעך מעצת מרגלים". (בבלי סוטה לד,ב)

אבל אם משה רבנו ויהושע יודעים שהמרגלים רשעים וגם כלב יודע זאת, וזה כנראה כשלון ידוע מראש, אז למה בחרו אישית דווקא אותם ולמה שלחו אותם???

אכן אפשר לומר שביסודם ובעת שליחותם היו המרגלים צדיקים. אבל אז עולה שאלה קשה לא פחות:

"[שלח לך אנשים]" – בכל מקום שנאמר 'אנשים' – צדיקים הם… ושנבחרו מכל ישראל על פי הקב"ה ועל פי משה, שנאמר "וייטב בעיני הדבר ואקח מכם…" (דברים א כג) [מכאן] אתה אומר שהיו צדיקים בעיני ישראל ובעיני משה, ואף משה לא רצה לשלחם עד שנמלך בהקב"ה על כל אחד ואחד [ואמר] פלוני [משבט פלוני], ואמר לו הקב"ה: ראויין הן, שנאמר "וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה' [כלם אנשים ראשי בני ישראל המה]", ואחר כך לסוף ארבעים יום נהפכו ועשו כל אותה צרה, והם גרמו לאותו הדור שלקה אותה המכה, שנאמר "כי דור תהפוכות המה", שנתבררו צדיקים [ונתהפכו]".

השאלה, כיצד אנשים צדיקים שנבחרו אישית בשמם ע"י ישראל, משה והקב"ה הופכים פתאום להיות רשעים ומוציאי דיבה?, מאד ברורה. לעומתה, ההסבר "לסוף ארבעים יום נהפכו", הוא פחות מובן, שהרי כשאדם יש לו דעה ברורה ונחרצת בנושא מסויים, אין הוא משתכנע בקלות ועובר מקיצוניות לקיצוניות. אדרבה, העובדות לא מבלבלות אותו ובדרך כלל הוא מתאים את המציאות להשקפתו גם אם היא מאד ברורה לצד השני. אז פה, שיכלו לפרש את מראה עיניהם גם לשבח וגם לגנאי בצורה משכנעת, מדוע בחרו דווקא לההפך לקיצוניות השניה?

נסתייע במדרש להצעת כיוון בשני שלבים.

"במספר הימים אשר תרתם" – אמ' ר' ישמעאל: וכי ישראל תרו אותה, והרי שנים עשר בלבד תרו אותה? אלא לפי שהיו שלוחיהן, ששלוחו של אדם כמותו בכל מקום". (ספרי זוטא יד,לד)

הספרי מביא דעות שונות לביסוס בכתוב של הכלל "שלוחו של אדם כמותו". ר' ישמעאל יוצר קשר גומלין בין הכתוב לכלל. הכתוב בסיס לכלל, אך הכלל גם מלמד על הכתוב. דהיינו, המרגלים משקפים את הדור ששלח אותם. המרגלים נהפכו מקצה לקצה כי זו הייתה יכולת בדור כולו, שגם התממשה בפועל, והם רק שיקפו את דורם.

"ותשא כל העדה ויתנו את קולם" וגו'. זש"ה "דברי נרגן כמתלהמים" (משלי יח ח), דברים שרגנו אחר הקב"ה, הם גרמו להם צרה לדורות, שאילו לא נשתוו למרגלים לא היו לוקין עמהם, אלא השלימו עמהם, שנאמר "ותרגנו באהליכם".

אמנם, שלב ראשון זה בתשובה אינו עונה על השאלה, אלא אדרבה מחמיר אותה, כיוון שאז צריך להסביר כיצד דור שלם,ולא רק 12 איש, עובר מקצה לקצה. אבל במקרה זה, דווקא הרחבת התופעה לכללית ומקיפה יותר מאפשרת את השלב השני:

"…ואעפ"כ בני אדם גדולים היו, ועשו עצמן כסילים, ועליהם משה אומר "כי דור תהפוכות המה בנים לא אמן בם" (דברים לב כ),

פעמיים באותה פיסקה מזכיר המדרש את אותו פסוק. דור תהפוכות שאין אמון בבניו. יש יתרון גדול לדור הזה. הוא "דור תהפוכות", דהיינו דור עם עוצמות המאפשרות לו לנוע מקצה לקצה בחדות ובמהירות. הוא יכול להיות שקוע במ"ט שערי טומאה ותוך שנה במצרים ושלושה חודשים בדרך לעבור שינוי שמאפשר לו לומר "נעשה ונשמע" ולקבל תורה. הוא דור של עבדים שמסוגל בכמה ימים להגיע לארץ ישראל ולכבוש אותה. אבל הוא גם מסוגל לעשות את העגל 40 יום לאחר קבלת תורה ולהוציא דיבת הארץ אחרי 40 יום של תיור בה. כשישראל ביקשו "נשלחה אנשים" הם היו בשיא ההתלהבות להיכנס לארץ ישראל, אבל הכריחו עצמם להתנהל בדרך הטבע, ריאלית והגיונית, "וראיתם את הארץ מה היא". הם בחרו את האנשים הראויים ביותר, הן בהתלהבותם והן בשיקול דעתם והן בסינכרון בין השניים. אבל עם כאלה עוצמות ויכולות של תנודתיות, וגם עם בחירה חופשית, אף פעם אין בטחון בתוצאה. מובנה במצב שאם אפשר להגביה לשחקים, אפשר גם לקרוס לשאול. אפשר ליצור דור עדין בתגובותיו ושלא בקלות מוותר על הארץ שהובטחה לו, אבל אז גם צריך ארבעים שנה בשביל להכשיר אותו לקראתה…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: