(לא) איש דברים אנכי – מדרש פרשת קרח

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי… כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (שמות ד,י)

כך אפיין משה רבנו את עצמו עוד ליד הסנה, בעת מינויו למנהיג. אפשר שהייתה זו בעייה פיזית, אך לענייננו נבחר באפשרות שזו הייתה חולשה ביכולת הרטורית, בהתנסחות בהירה וברורה, ובכריזמה עימה ממלאים כיכרות לקול תשואות ההמונים. משה ידע להגדיר את חולשתו כמו גם לזהות את צורך ההמונים בתכונה זו. הקב"ה הורה לו לומר את האמת, היציב והנכון, וה' יעזור.

קרח היה, ככל הנראה, הפכו של משה בהקשר זה. הוא היה כריזמטי בצורה מיוחדת ו"רב מג של מילים". שתי דוגמאות לכך:

  1. הוא גייס לצידו את שכבת ההנהגה של העם, ובראשם 12 נשיאי השבטים:

"ויקומו לפני משה" – ומי היו? אליצור בן שדיאור וחביריו,…"

אלו אנשים שאך בתחילת הספר קיבלו ממשה, בשם ה', מעמד ותפקיד שמיצבו אותם בהנהגת העם, והנה קרח 'קונה' את כולם במילותיו. נשים לב כיצד המדרש אומר זאת בדרכו:

"ויקח" – אין "ויקח" אלא לשון משיכת דברים רכים, שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו, במשה כתיב "ויקח משה ואהרן את האנשים האלה" וגו' (במדבר א יז), וכן כתיב "קח את אהרן ואת בניו" וגו'. הוי "ויקח קרח", שבדברים רכים משך לבם.

המדרש מבין שלקיחת אנשים אינה פיזית בידיים אלא שכנוע בפה. הוא מדגים זאת ביחס ללקיחת משה את הנשיאים בתחילת הספר, ביחס ללקיחת אהרן, שעליו נחלקו, וביחס ללקיחת קרח את אנשיו. משה, כנראה, הסביר להם את האמת ש"כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!" ואז נאלץ לשכנע אותם להתמנות בכל זאת. קרח ניהל מסע בחירות 'כפי שצריך':

"הלך קרח כל אותה הלילה, והיה מטעה את ישראל, ואומר להם: 'מה אתם סבורים שאני עוסק ליטול הגדולה לעצמי?, אני מבקש שתהא הגדולה חוזרת על כולנו, שמשה נטל גדולה לעצמו, וכהונה גדולה נתן לאהרן אחיו לחק עולם', והיה הולך ומפתה כל שבט ושבט כראוי לו, עד שנשתתפו עמו",

  1. משה התרה באופן ברור בקרח ו-250 מקריבי הקטורת: "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו", דהיינו:

"אלא אמר להם משה, הרי אני אומר לכם שלא תחייבו בנפשותיכם חמשים ומאתים שאתם מקריבים מי שיבחר מכם יצא חי, וכולכם אבודין."

קרח הצליח לשכנע כל אחד ואחד מהם שיש סיכוי שדווקא הוא ייבחר וכדאי לו להמשיך ב'ניסוי' עד הסוף !. מנגד, התורה מאריכה בנסיונות השכנוע של משה, אך איש לא חזר בו.

קרח ידע לנצל את חולשת משה מול העם, כמו גם לזהות את חולשתו שלו מול משה:

"[ואהרן מה הוא כי תלינו עליו]" – כל הדברים האלו פייס משה לקרח, ואין אתה מוצא שהשיבו דבר, לפי שהיה פיקח ברשעו, אמר: 'אם אני משיבו, יודע אני שהוא חכם גדול, עכשיו יקפחני בדבריו ומקלקלני ואני מתרצה לו בעל כרחי, מוטב שלא אזקק לו', כיון שראה משה שאין בו תועלת, פירש הימנו",

וגם זו מחכמת הרטוריקה, לדעת על מה לדבר ויותר מזה על מה לא לדבר. משה מתמקד ב"אשר יבחר ה' הוא הקדוש" וקרח ב"ומדוע תתנשאו על קהל ה'. האירוע גולש לעימות בין דבר ה' לדבר העם. משה מציג את המציאות המתהווה בדבר ה':

"אמר משה גבולות חלק להם הקב"ה בעולמו, יכולים אתם לערב בוקר לערב?… , וכשם שהבדיל בין האור ובין החושך, כך הבדיל ישראל מן האומות… וכך הבדיל אהרן… אם יכולים אתם לערב אותם הבדלות שהבדיל בין היום ובין הלילה, אתם יכולים לבטל את זו, לכך אמר להם "בוקר ויודע ה' את אשר לו…",

אמנם, "אשר בדברו מעריב ערבים", אבל קרח בדברו מקהיל קהילות כנגד: "וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד".

אחת הטעויות הגדולות של קרח הייתה השותפים שבחר למהלך. הם כנראה בדבריהם התוו את העונש:

"וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם" – אף הן עמדו ברשען, ולא נזדקקו להשיבו, ,ויאמרו לא נעלה,- פיהן הכשילן לרשעים, וברית כרותה לשפתים, וירדו להם לשאול…"

הוא אשר אמר ה' למשה במצרים: "וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר" ובדבר משה פתחה האדמה את פיה ואמרה את דברה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: