חוקת האחדות הכוללת – מדרש פרשת חקת

"זאת חקת התורה" – לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר: מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה 'חקה' = גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה":               (רש"י)

רש"י מדגיש את חובת העשייה מכח הציווי הא-להי לכשעצמו. משמע שלא באמת משנה אם יש טעם למצוה או לא, כי לא זו 'הנקודה'. אבל מן המדרש בכללו עולה דגש אחר:

"ויקחו אליך" – אמר ר' יוסי בר חנינא: א"ל הקב"ה למשה: לך אני מגלה טעמו של פרה, אבל לאחרים "חקה", אמר רב הונא:… דברים המכוסים מכם בעולם הזה, עתידים להיות צפים לכם לעולם הבא, כהדין סמיא דצפי, דכתיב "והולכתי עורים בדרך לא ידעו [וגו'] אשים מחשך לפניהם לאור". (תנחומא חקת כד).

משמע שיש טעם למצווה ושהוא מתגלה, היסטורית, בשני קצוות הזמן: למשה, בראשית דרכו של עם ישראל עם התורה, ובאחרית הימים. בין לבין הטעם נסתר ואינו ידוע. מדוע?

"זאת חקת התורה". זה שאמר הכתוב: "מי יתן טהור מטמא לא אחד" (איוב יד,ד), כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, מרדכי משמעי, ישראל מאומות העולם, [ועולם הבא מן העולם הזה], מי עשה כן? ומי צוה כן? ומי גזר כן? "לא אחד"?!, לא יחידו של עולם?!.   תמן תנינן ["בהרת כגריס טמא, פרחה בכולו טהור", מי עשה כן?… לא יחידו של עולם?…          תמן תנינן: כל העסוקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, היא גופה מטהרת טמאים, אלא הקב"ה אמר: חוקה חקקתי לכם, גזירה גזרתי, ואין אתה רשאי לעבור על גזירתי".

השאלה/ בעיה "מי יתן טהור מטמא?" אינה רק התלבטות אנתרופולוגית/ מעשית/ הלכתית. היא קיומית, מוסרית ופילוסופית. איך יש 'דואליות'? איך לסיבה ותוצאה יש מאפיינים הפוכים? להלן מרחיב המדרש את השאלה ל'איך דבר אחד יכול לשמש בתפקידים הפוכים וסותרים?':

"…ד' דברים יצר הרע משיב עליהן, ובכולם כתיב בה "חוקה", ואלו הן: ערות אשת אח, וכלאים, ושעיר המשתלח, ופרה. ערות אשת אח מנין? דכתיב "ערות אשת אחיך לא תגלה" וכתיב "יבמה יבא עליה" – בחיים אסורה, מת בלא בנים מותרת לו, וכתיב בה "חוקה"", דכתיב… כלאים מנין? דכתיב "לא תלבש שעטנז", וסדין בציצית מותר, וכתוב בה "חוקה"… שעיר המשתלח מנין? דכתיב "והמשלח את השעיר לעזאזל" וגו' והוא עצמו מכפר על אחרים… פרה מנין? דתנינן תמן "כל העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים", והיא עצמה מטהרת טמאין, וכתיב בה "חוקה"                   (תנחומא חקת כג)

באמירה "לא אחד?!" הגדיר איוב שהאחדות הכוללת מסוגלת להכיל ניגודים וסתירות. יחידו של עולם הוא מקור הסתירות והתנועות ההפכיות. משה רבנו בזמנו וישראל לעתיד לבא יהיו בדרגת הכלה היכולה להבין את 'השניות', אך על פני הרצף ההיסטורי שבין לבין, שרואים ניגודים ולא השלמה, יש לקבל את הדבר זמנית כחק וגזירה. אפשר שהמצוה נועדה להעביר את המסר הנ"ל, כפי שהדוגמאות להלן נועדו לכך:

"וזה אחד משלשה דברים שישראל מתרעמין עליהם והיו אומרים: 'מיני פורענות הן' ואלו הן: הקטורת והארון והמטה. אמרו: הקטורת הזו של פורענות היא! היא הרגה נדב ואביהוא… לכך ידעו כל ישראל שהיא של כפרה שנ' "ויתן את הקטרת ויכפר על העם".אמרו: הארון הזה של פורענות הוא! הוא הכה את עזא (שמ"ב' ו,ז), הכה באנשי בית שמש (שמ"א' ו,יט) לכך ידעו ישראל של ברכה הוא עתה… (שמ"ב ו, יא-יב). אמרו: המטה הזה של סנפירינון הוא של פורענות הוא הביא עשר מכות על המצריים במצרים ועשר על הים, לפיכך ידעו שהוא של נסים.."            (מכילתא דרשב"י בשלח ו)

ניתן היה להבין את הקטורת, הארון וכדו' כדבר בעל עוצמה אך סתמי וחסר יחס , כמו מתח חשמלי שיכול להאיר עיר ויכול להרוג את הנוגע בו, בבחינת "מה אכפת לציפור שהעץ הוא ירוק?". אבל דומה שחז"ל לא הבינו כך. הם ראו לפחות שלשה מרכיבים שונים בפעולה אחת:

"וכי ידיו של משה מגברות את ישראל או ידיו שוברות את עמלק? אלא כל זמן שהיה משה מגביה את ידיו כלפי מעלה היו ישראל מסתכלין בו ומאמינין במי שפיקד את משה לעשות כן והקב"ה עושה להם נסים וגבורות. כיוצא בו "ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף" – וכי נחש ממית ומחיה? אלא כל זמן שהיה עושה כן היו ישראל מסתכלין בו ומאמינין במי שפיקד את משה לעשות כן והקב"ה שולח להם רפואות…"        (מכילתא דר"י בשלח עמלק א)..

אפשר שכשיש מטרה אחת, גם כוחות סותרים משתלבים לכלל אחדות יוצרת. ואולי יש בכך פתח לפשר החק והגזירה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: