"האיש אשר יבחר ה'" – מדרש פרשת פנחס

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה… וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ…    וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:          וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן…"             (במדבר כז, יב-יח)

וכי מה הייתה ה'הווה אמינא' של משה רבינו? שהקב"ה לא ימנה איש ראוי? שהוא 'ועדת מכרזים' הצריך להגדיר את 'דרישות התפקיד'? איזו בעיה הצדיקה נימה של דרישה בהיגד הייחודי "וידבר משה אל ה' לאמר"? ואם תאמר, ש"מגלגלין זכות ע"י זכאי", בדומה לפרשת בנות צלפחד הסמוכה, וכי לכך נזקק מי שהתורה כולה נתגלגלה וניתנה על ידו?

אפשר שמשום כך ולאור איזכור המילים "צאן" ו"רועה", מזהה המדרש ברקע דברי משה התמודדות אחרת. על דרך זו, יותר משמשה מדבר על מינוי המנהיג הבא, הוא מתייחס למינויו שלו 41 שנים קודם לכן:

"ד"א: "יפקד ה'" – משל למלך שראה אשה אחת יתומה ביקש ליטול אותה לו לאשה שלח לתובעה אמרה איני כדאי להנשא למלך שלח לתובעה שבעה פעמים ולא היתה מבקשת לסוף נשאת לו לאחר זמן כעס עליה המלך וביקש לגרשה אמרה: 'אני לא בקשתי להנשא לך, אתה בקשת אותי. הואיל וכך, גזרת לגרשני וליטול אחרת. אל תעשה לזו כשם שעשית לי. כך הקב"ה: א"ר שמואל בר נחמני: שבעה ימים היה מפתהו הקב"ה שילך בשליחותו והיה אומר לו "שלח נא ביד תשלח", "לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום" – הרי ז' ימים. לאחר זמן פייסו הקב"ה והלך בשליחותו ועשה כל אותן הנסים על ידו, בסוף א"ל "לא תביאו" א"ל משה: 'רבש"ע אני לא בקשתי להלוך' וכן הוא אומר: "אתה החלות להראות את עבדך" וגו'. הואיל וכך גזרת עלי, אותו שיכנס אל תעשה לו כדרך שעשית לי אלא "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם".

לקראת סיום דרכו, מתעמת משה עם תחילת דרכו. משה לא רצה לקבל עליו את השליחות כיוון שלא ראה עצמו מנהיג טבעי הצומח מן העם. הוא לא גדל בין כולם, הוא לא חווה את השיעבוד, לא עוצבו בו 'זכרונות לאומיים', הוא לא צמח והועצם ע"י העם כמנהיג טבעי. כששאל "מי אנכי כי אלך…" ענה לו הקב"ה ,כי אנכי שלחתיך". הוא נשלח כי הקב"ה בחר בו, על אף אי ההתאמה הטבעית: "וַיֹּאמֶר עוֹד אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אֱ-לֹהֵי יִצְחָק וֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" – א-להי מי שנעשו אבות, על פי פשט הכתוב, רק בגלל שהקב"ה בחר בהם ככאלה, הוא שבחר אותך למרות שאין זה מתבקש. באמירה "שלח נא ביד תשלח" אומר משה: כיוון שזה ענין של בחירה ולא של התאמה, אז למה לא תבחר מישהו אחר?. כיוון שתמה על עצם הבחירה: "ויחר אף א-להים במשה".

אפשר שבמשך 41 שנה (שנה במצרים + 40 במדבר) לא השתחרר משה מהבעייתיות שחש במינויו ואת סיבת סופו, גזירת אי הכניסה, ראה כטמונה כבר במינויו: "רבש"ע אני לא בקשתי להלוך… הואיל וכך גזרת עלי".

ואפשר שרק בשנת הארבעים הוכרע הדבר. ספר במדבר מתאר את הערכות עם ישראל בסדר ומבנה התואמים עם מאורגן ו'נורמלי'. העם הזה מתארגן לקראת התמקמות בארצו. עם כזה צריך שיובל ע"י אדם העונה לדרישות התפקיד 'מנהיג' ואירוע מי מריבה, איך שלא נבין אותו, שיקף את אי התאמת משה להגדרות התפקיד 'הנורמטיביות'. 'אי הנורמליות' שבבחירת האבות, שבבחירת משה, שביציאת מצרים ושבהליכה במדבר, צריכה עדכון לקראת ה'נורמליות' של ארץ ישראל.

"מגלגלין זכות ע"י זכאי" ומשה הוא המבקש למנות מנהיג התואם למצב החדש. כזה שלא רק מסוגל להוציא ולהביא, אלא גם יזכה בפועל להביא לאחר שיוציא ולסיים את שהתחיל.

אמנם, הקב"ה קיבל עקרונית את בקשת משה, אך, ע"פ המדרש, התשובה הפתיעה את משה:

"יפקד ה'" – מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות? אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה: 'הרי השעה שאתבע בה צרכי. אם הבנות יורשות, בדין הוא שירשו בני את כבודי'."

משה קיווה וחשב לנכון שבניו ירשוהו והבחירה ביהושע היתה מפתיעה מבחינתו. אמנם יש להניח שידע שהם לא ראויים לכך ולא העלה זאת על אף ששורת הדין והסדר מאפשרת מהלך זה. אבל אפשר שגם אצל בנות צלפחד ידע את הדין אבל חשב שאין הדבר ראוי שתנחלנה, וכיוון שהצדיקן הקב"ה ע"פ שורת הדין, אמר משה: אם כך, "בדין הוא שירשו בני" גם אם אינם ראויים.

"אמר לו הקב"ה: "נוצר תאנה יאכל פריה". בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו".

במילים אחרות, גם למערכתיות ושורת הדין יש סוף ובאותה נקודה חוזרים לבחירה ע"פ ה': "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ". ועם זאת:

"ומה שאמרת "לא תסב נחלה ממטה למטה אחר", הכבוד אינו זז מבית אביך שאף יהושע שעומד תחתיך "לפני אלעזר הכהן יעמוד".

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: