המלחמה האחרונה – מדרש פרשת מטות

כשחוזרים ישראל מהמלחמה במדין ועימם הנשים ששבו, נוזף בהם משה ומזכיר את הרקע למלחמה:

"הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם" – מה היה 'דבר בלעם'?           אמר להם (בלעם למואב ומדין): אפילו אתם מכניסים כל המונות שבעולם אין אתם יכולים להם! שמא מרובים אתם מן המצריים שנאמר בהם "ויקח שש מאות רכב בחור"?     אלא בואו ואני נותן לכם עצה מה תעשו: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא. העמידו להם נשיכם ובנותיכם לזימה והם שטופים בזימה ואלהיהם שולט בהם, שזה כלל שכל זמן שישראל עושים רצונו, הוא נלחם להם, שנאמר "ה' ילחם לכם", ובזמן שאין עושים רצונו, כביכול הוא נלחם בם\ שנאמר "ויהפך להם לאויב [והוא נלחם בם]" ולא עוד אלא שעושין את הרחמן אכזרי, שנא' "היה ה' כאויב בלע ישראל". (ספרי במדבר קנז)

עצת בלעם הייתה גאונית ו'הצליחה' כפליים: א. מואב ומדין הביאו לחללים בישראל לא בכח המלחמה הקשה אלא בקסם הפיתוי. ב. בלעם, שלא הצליח 'להכריח' את הקב"ה לקבל קללה על ישראל שתאפשר למישהו אחר להכות בהם, הצליח 'לכפות', כביכול, על הקב"ה להיות בעצמו אויב לישראל ולהכות בהם. סעיף א' היה האינטרס של בלק. סעיף ב' היה עיקר האינטרס של בלעם. כעת תובן כפילות הגדרת המלחמה במדין:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים…      וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר… לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" (במדבר לא, א-ג)

ומתייחס לכך המדרש:

"הקב"ה אמר "נקמת בני ישראל", ומשה אמר "נקמת ה'",      אמר להם הקב"ה: דין שלכם מתבקש, שגרמו לי להזיק אתכם,            אמר משה: רבון העולמים, אם היינו ערלים, או עובדי עבודת כוכבים, או כופרים במצות, לא היו רודפים אחרינו, אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך" (תנחומא מטות ג)

בלעם גלגל מהלך בו ישראל והקב"ה 'פגעו' זה בזה 'להנאת' העומדים מן הצד.

המדרש בדרך הילוכו מפנה אותנו לאירוע מקביל:

"וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים" – צדיקים, ולהלן "בחר לנו אנשים" (שמות יז ט).

טכנית, המדרש מדגים 'אנשים = צדיקים' ממלחמת עמלק, אך מהותית הוא מצביע על הקשר בין האירועים. מלחמת עמלק היא המלחמה הראשונה במדבר, מלחמת מדין היא החותמת את התקופה. גם שם יש שתי מלחמות נפרדות, זו של ישראל וזו של הקב"ה. בתחילה יוזם משה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱ-לֹהִים בְּיָדִי", בסופה מגדיר הקב"ה מחדש את המצב: "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם". הקב"ה מדגיש שגם יהושע צריך לשמוע את דברי משה בהמשך: "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר". עצם ההשוואה מציבה את מלחמת מדין באור שונה וייחודי ממלחמות אחרות, כמו במלחמת עמלק, ויש בה בכדי ללמד על המלחמה בעמלק את הדברים ששם המדרש פה בשם משה:

"ויהיו על מדין" וגו' – אמר להם: לא נקמת בשר ודם אתם נוקמים אלא נקמת מי שאמר והיה העולם, שנאמ' "אל קנא ונוקם ה'" (נחום א ב):

ייחודיות המלחמה במדין עולה גם מהעיסוק הרב במספר הלוחמים. מעבר לכך שמפתח הגיוס הוא לפי שבט ולא לפי יכולת לחימה וגבורה, מודגש פן נוסף:

"אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא" – ארבעה ועשרים אלף דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר אלף למטה אלף למטה שנים עשר אלף מה ת"ל "לכל מטות ישראל תשלחו לצבא"? להביא את שבטו של לוי".                   (ספרי)

טכנית, לומד ר' ישמעאל מכפילות "אלף למטה" שמדובר ב-24,000 לוחמים. מהותית, הוא מתכוון שהם כנגד 24,000 שמתו כתוצאה מהחטא. כנגד כל חלל, יש לוחם הבא לנקום את 'נקמתו'. ר' עקיבא רואה את הייחודיות בכך שבאופן חריג גם שבט לוי נטל חלק במלחמה. אולי כדי להדגיש שבט לוי נוטל חרב לא רק כדי להרוג חוטאים מישראל, כמו בחטא העגל או פנחס בחטא השיטים, אלא גם כדי לנקום את נקמת ישראל מצריו.

מרשים במיוחד הוא אחד מהסברי המדרש להיגד הייחודי: "וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה":

"מגיד הכתוב שהיו בני אדם כשרים וצדיקים ומסרו נפשם על הדבר".

המדרש מטמיע בלשון המקרא את הביטוי "מסירות נפש" מלשון חז"ל ומלמד שהיו אנשים שחיכו ארבעים שנה בכדי להיכנס לארץ, שהוריהם יצאו ממצרים כדי להיכנס לארץ אך מתו במדבר, ועל סף התגשמות החלום, היו נכונים לצאת למלחמת ה', למסור נפשם ולאבד את חלומם הגדול.

ההקבלה הטובה ביותר שניתן להעלות למצב זה היא ביחס לאותם ניצולי מחנות ההשמדה, פליטי השואה באירופה, שהגיעו לארץ וגויסו מיד למלחמת העצמאות כדי להגן על הישוב ולאפשר הקמת מדינה.

ההבדל היחיד והמשמעותי בין צדדי ההקבלה הוא שבמלחמת מדין הם אמנם מסרו את הנפש אך בסופו של דבר "עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ", כעדות שרי האלפים והמאות, ואילו במלחמת העצמאות לא עמדה לנו הזכות לכך, וחלקת 'נצר אחרון' שבבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים תעיד על כך.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: