פרשה ראשונה של קריאת שמע – מדרש פרשת ואתחנן

פרשה ראשונה של קריאת שמע, שאנו משכימים ומעריבים לאמרה בכל יום, מצויה בפרשתנו (דברים ו, ד – ט). נעיין במעט מן המדרש לפרשיה זו.

 

א. "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד"

המדרש רואה כל אחד מההיגדים "ה' א-להינו" ו"ה' אחד" כעומד בפני עצמו ותמה על הצורך בשניהם. בתשובתו הוא מתייחס אליהם כנבנים זה על גבי זה:

"למה נאמר? והלא כבר נאמר "ה' אחד"! ומה ת"ל "ה' א-להינו"? עלינו החל שמו ביותר".                     (מדרש תנאים לדברים)

ההיגד "ה' אחד" מובן כנקודת יסוד, שעל גביה מתחדש ש"ה' א-להינו". עוד מעט נעמוד על תוכן הדברים אך נשים לב לטכניקה של המדרש. הוא מזהה את המצלול הדומה א-להינו – עלינו ('אל' ו'על' מתחלפים במקרא) ומטמיע את המשמעות 'ה', עלינו החל שמו ביותר'. בהמשך, שלא מובא פה, מצטט המדרש "את פני האדון ה' א-להי ישראל" (שמות לד,כג), רואה כמיותר את שתי המילים האחרונות ודורש כמו פה: "על ישראל היחל שמו ביותר". כיוצא בזה המילה "א-להיך" נדרשת כ"עליך החל שמו ביותר". מצד תוכן הדברים, "ה' אחד" משמעו אדון כל הארץ ומתוך עמדה זו נברא העולם והאדם. רק מאוחר יותר, החל ה' שמו עלינו ביותר ונעשה "ה' א-להינו" במעמד הר סיני.

מנגד, מביא המדרש ביאור אחר, דומה ביסודו אך שונה בכיוונו:

"דבר אחר: "ה' אלהינו" – עלינו, "ה' אחד" – על באי העולם; "ה' א-להינו" – בעולם הזה, "ה' אחד" – בעולם הבא. וה"א: (זכ' י"ד ט') "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד".

כאן 'ברירת המחדל' היא ש"ה' א-להינו" והחידוש הוא ביעד ובכיוון, שלעתיד לבא הוא יהיה "ה' אחד" על כל העולם והאדם.            הביאור הראשון מתייחס לעבר, מבריאת העולם ועד הר סיני, הביאור השני מתייחס לעתיד, מפה ולעתיד לבא, ונמצאים שני הפירושים חולקים אך משלימים.

 

ב. "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ"

המדרש מבאר את ההיגד בשלש הטיות שונות, ששלושתן יחד מקיפות את ביטוי ה"ואהבת". בתחילה מציג המדרש את ההוראה הפשוטה:

"ואהבת… – עשה מאהבה ! הפרש בין העושה מאהבה להעושה מיראה, שהעושה מאהבה שכרו כפול ומוכפל…

דבר אחר:… אהבהו על הבריות, כאברהם אביך שנ' (בר' י"ב ה') "ואת הנפש אשר עשו בחרן"… מלמד שהיה אברהם מגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה".

ענין אחד הוא שאתה תעשה מאהבה. ענין שני הוא שתפעל כדי שאחרים יאהבו את ה'. אל הדרך לאותה אהבה מתייחס המדרש בהמשך:

"והיו הדברים האלה" – רבי מאיר אומ': למה נאמ'? לפי שנאמ' "ואהבת את ה' א-להיך", אינו יודע כאיצד אוהבים את המקום ת"ל "והיו הדברים האלה על לב'" תן דברים אלו על לבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו".

דהיינו, לא לקבל את המציאות כמובנת מאליה. מודעות, ידע והבנה הם יוצרי ה"ואהבת". פן נוסף של "ואהבת" מצוי בביאור השלישי:

"ד"א: "ואהבת את ה' א-להיך" – שיהא שם שמים מתאהב על ידיך. כיצד? בזמן שאדם קורא ושונה ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרין עליו? 'אשרי פלוני שלמד תורה… עליו הכת' אומ' (יש' מ"ט ג') "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

זו כבר עבודת המידות. משמע גם שכשהאדם נשאל בבוא יומו "נשאת ונתת באמונה", שואלים אותו בעצם "האם שם שמים התאהב על ידך", האם קיימת מצוות "ואהבת"?'.

 

ג. "ושננתם לבניך"

המדרש מטמיע משמעות דרשנית וסולל דרך מ"ושננתם" ל"לבניך":

(1) "ושננתם" – שיהוא מחודדין בפיך, שכשאדם שואלך דבר לומר לא תהא מגמגם בו אלא תהא אומרו מיד, וה"א (מש' ז' ד') "אמור לחכמה אחותי את" ואומ' (שם ג') "קשרם על אצבעותיך"            (2) ואומ' (תה' מ"ה ו') "חציך שנונים". מה שכר לזה? "עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך"                     (3) ואומ' (שם קכ"ז ד') "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים". מה נאמר בהן? "אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם"

בשלב (1) ה"ושננתם" הוא לא כלפי אחרים אלא כלפי עצמך, "שיהו מחודדין בפיך". בשלב (2) עולה הקישור בין שנינות לבין חיצים. בשלב (3) מקושרים החיצים לבני הנעורים, וכך נוצר הקשר הדרשני בין "ושננתם" ל"לבניך". תוכנית, נוצרה פה משמעות חדשה. לא רק הפשט, שתשנן לבנים כדי שהם ידעו, אלא תשנן לעצמך ומתוך שיהיו משוננים בפיך, תהווה דוגמא אישית לבניך וילמדו מדרכך. ומשלימים הפשט והדרש זא"ז.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: