"הן קרבו ימיך למות" – מדרש פרשת וילך

אם איוב הוא המושא, על גביו דן המקרא בסוגיית הגמול ודרך הקורות אותו נדונה שאלת השכר ועונש/ צדיק ורע לו, הרי שאצל חז"ל, במידה רבה משה רבנו משמש הדמות שעל גביה נדון המוות בעולם. אם יש אדם במקרא שהגיע לדרגה שיכולה לחלץ אותו ממקרה המוות, הרי זה משה רבנו. וחז"ל שמים בפי משה כמעט את כל הטענות לאי הוגנות המוות, אי הלגיטימיות שלו, אי הצדק שבו ואי התועלת שבו. כמו אצל רעי איוב, המעלים הסברים שונים והצדקות מגוונות למציאות שלפניהם, כך גם המדרש מעלה הנמקות שונות להצדקת המוות ע"פ ההגיון האנושי, אך לא את כל הטענות הוא מצליח לדחות וכביכול הקב"ה נדחק לתשובה 'כשתגדל, תבין', או במילים אחרות: "גזירה היא מלפני" והאדם, דהיינו האנושות בכללה, נאלץ להמתין עד שיגדל, בעיקר רוחנית.

הדיון המדרשי נפתח בדברי רשב"י:

"ר' שמעון בן יוחאי אומר: ברוך דיין האמת אדון כל המעשים שאין עולה ומשוא פנים לפניך"      (מדרש תנאים לא,יד)

דהיינו, ברוך דיין האמת שלא נענה אפילו למשה רבינו, שאם היה אפילו יוצא דופן אחד ממוחלטות מקרה המוות, כל ההצדקה המוסרית שלו הייתה נפגמת. והמדרש, בשם משה, העלה מגוון טענות כנגד המוות (וסידורן להלן הוא עריכה שלנו):

"א"ל משה: רבש"ע, אחר כל אותו הכבוד ואותה הגבורה שראו עיני, אני מת? א"ל הקב"ה: משה, "מי גבר יחיה ולא יראה מות"?, מהו "מי גבר יחיה", א"ר תנחומא: 'מי גבר כאברהם שירד לכבשן האש וניצל ואח"כ "ויגוע וימת אברהם"?, מי גבר כיצחק שפשט צוארו על המזבח ואח"כ אמר "הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי"?, מי גבר כיעקב שנתפגש עם המלאך ואח"כ "ויקרבו ימי ישראל למות", מי גבר כמשה שדבר עם בוראו פנים בפנים ואח"כ "הן קרבו ימיך למות"?.".      (דב"ר ט)

טענת משה, שישנה דרגה שעצם ההגעה אליה מצדיקה את שחרור האדם מהמוות, נדחית ע"י הקב"ה. משה מבקש להעלות את הטענה שלא עשה שום חטא שמצדיק עונש מוות:

"…כך אמר משה: רבש"ע, ל"ו כריתות הן שאם יעבור אדם על אחד מהן חייב מיתה שמא עברתי על אחת מהן? למה אתה גוזר עלי מיתה? א"ל: בחטייא של אדם הראשון אתה מת, שהביא מיתה לעולם. "הן" – מהו "הן"? בעון אותו שכתוב בו הן (בראשית ג) "הן האדם היה כאחד ממנו" וגו'.         (שם,ח)

במידה רבה ה"גזירה היא מלפני" מתבהרת ומשתלבת בהשלכות חטא אדם הראשון. ייחודיות הדרשה היא ברגישות למלה "הן". המדרש משווה בין "הן קרבו ימיך למות" ל"הן האדם היה…", טענה שהוליכה לגזירת המוות. בכך מקשר המדרש את סוף התורה עם תחילתה, לומר שתיקון חטא אדה"ר אינו עניין לאדם אחד, גדול ככל שיהיה.

הקבלה עם המילה "הן" משמשת את המדרש גם כדי להצדיק את המוות בפגמים במילוי הייעוד האישי. אצל משה זה היה בהנהגת בנ"י:

"למה נגזר עליו מיתה בזה לשון "הן"?… כך אמר משה: רבש"ע, ב"הן" קילסתיך, שכן כתיב (דברים י) "הן לה' א-להיך השמים ושמי השמים" וגו', וב"הן" אתה גוזר עלי מיתה?, א"ל הקב"ה: שכן רע רואה את הנכנסות ואינו רואה את היוצאות, א"ל אי אתה זכור בשעה ששלחתיך לגאול אותן ממצרים ואמרת לי (שמות ד) "הן לא יאמינו לי"?

המדרש מעלה פגמים בהנהגת משה את ישראל, אם שלא האמין בהם ואם שנזף בהם שלא כהוגן, שמצדיקים את מותו. במקביל שם המדרש טענה בפי משה, שהמעשים והזכויות יגנו מפני המוות ואולי גם זכויות אחרים יגנו עליו: אף טענה לאי צדק כלפי המוות עולה:

"…אמר לפניו: רבש"ע, בשכר צער שנצטערתי עם ישראל אתה אומר לי "לא תעבר את הירדן הזה"?

או אפילו טענה 'משפטית' כנגד מימושו:

"…משיב משה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא כתוב בתורתיך (כד טו) "ביומו תתן שכרו" אני ששימשתי את ישראל ארבעים שנה במדבר אין לי שכר?" (מדרש תנאים).

אבל אחרי הכל, גזירת המוות נותרת מוחלטת ואין חסין ממנה. אמנם, בשולי כל המהלך המוחלט הזה, חשוב למדרש להדגיש גם פן אחר:

"רבנן אמרי: קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים. מנין? שנאמר (תהלים קטז) "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו". תדע לך, כך היה צ"ל למשה: "הנה אתה מת" ולא אמר כך אלא הניח אותו ותלה המיתה בימים. מניין? ממה שקרינו בענין "הן קרבו ימיך למות".

העובדה ש"בצרתם לו צר", שגם הקב"ה מצטער, כביכול, במות אדם, יש בה נחמה פורתא.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: