מנח עד אברהם – מדרש פרשת נח

דמותו של נח מקבלת התייחסויות שונות אצל חז"ל. המחמירות שבהן מסתמכות על הפסוק המסיים את הפרשה הקודמת:

"אמר ר' אבא בר כהנא… אלא אפילו נח שנשאר מהם לא שהיה כדיי אלא שמצא חן – "ונח מצא חן בעיני י"י"       (ב"ר כח)

אין בכך התעלמות מצדיקות נח ותמימותו, אך הצלתו מ"אמחה את האדם אשר בראתי… כי נחמתי כי עשתים" נובעת מההמשך הצמוד "ונח מצא חן…". עצם מציאת החן הצילה אותו ולא כח מעשיו ואופיו.

ביסוס אחר להערכה זו מסתמך על סמיכות ורצף הפסוקים, האחרון משבת שעברה והראשון בשבת זו:

"אמר ר' אבהו… ומנין שהקב"ה עושה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים? שנ' "ונח מצא חן…" בזכות תולדותיו "אלה תולדות נח"].                    (שם כט)

כלומר, כל הצלתו של נח לא הייתה מכוחו אלא מכח צאצאיו הראויים לכך.

אבל ידועים יותר דברי רש" בפתיחת פרשתנו על "…תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ":

"בדורותיו – יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום"                 (רש"י ו, ט)

דברי רש"י מיוסדים על מחלוקת האמוראים בגמ':

"אלה תולדות נח [נח איש צדיק תמים היה בדרתיו"] – אמר רבי יוחנן: "בדורותיו", ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: "בדורותיו", כל שכן בדורות אחרים.        אמר רבי חנינא, משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה? לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ, במקומה – ריחה נודף, שלא במקומה – אין ריחה נודף.                 אמר רבי אושעיא: משל דריש לקיש למה הדבר דומה? לצלוחית של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת, במקומה ריחה נודף – וכל שכן במקום הבוסם.      (סנהדרין קח, א)

שני האמוראים מסכימים שנח היה "איש צדיק" מצד עצמו ואישיותו, אך בעיקר מסכימים שהצדיקות מתעצמת ומתעצבת בהתאם לסביבה החברתית. הם רק חלוקים מה יעצים יותר את הצדיקות, סביבה תומכת או סביבה מאתגרת?. יש בחור, לשיטת ר' יוחנן, שכל שנותיו בתיכון לא הקפיד על תפילה בזמנה ובמנין, אבל דווקא בצבא, כדתי יחיד במחלקה, תראה אותו מתאמץ לשמור על קלה כחמורה. האתגר הוא שמעצים את צדיקותו. את זו שתחזור להיות בינונית כשיצא לאזרחות, לסביבתו הטבעית. ריש לקיש, מנגד, רואה התעצמות דווקא בהשפעת סביבה תומכת, דוגמת התפילה והלימוד של בחור במיטב שנותיו בישיבה. כשיצא בעתיד למרוץ החיים ושטף האתגרים, 'צדיקותו' תקבל אופי מרוכך ומצומצם יותר ורק בזכרונותיו יעלו תפילות הימים הנוראים והדרשות שחווה בישיבה.        כך או כך, מדגישים האמוראים, הסביבה היא שמעצימה או מפחיתה בדמות הייחודית.

לא כך מדגישים התנאים שחלקו בסוגיה זו קודם לכן:

"בדורותיו" – ר' יודה ור' נחמיה.              ר' יודה אמר בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו שלמשה או בדורו שלשמואל לא היה צדיק, בשוק סמייה צווחין לעוירא סגי נהורא (= בשוק של סומאים קוראים לעיוור 'מרובה אור') ולזעירא בירבי, (משל) לאחד שהיה לו מרתף שליין, פתח חבית ראשונה ומצאה חומץ, שנייה [ומצאה חומץ, שלישית] מצאה קוסם, אמ' לו: "קוסם הוא", אמר: "אית הכא טב מיניה?", אמ' ליה: לא, כך בדורותיו היה צדיק,    ר' נחמיה אמר ומה אם בדורותיו היה צדיק, בדורו של משה על אחת כמה וכמה, (משל) לצלוחית שלפיליטון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בין הקברות וריחה נודף, אילו היה חוץ לקברות כל שכן".

(בהערת אגב נאיר לגבי הדימוי של ר"י ל'שוק של סמייה". סומא ועיוור הן מילים נרדפות לאדם שלא רואה כלל, רק שהראשונה היא מלשון חז"ל והשניה מלשון מקרא. חז"ל נתנו פה למילה המקראית 'עיוור' משמעות של 'כבד/לקוי ראיה', לעומת 'סומא' שאינו רואה כלל. כך מובן שבשוק של אנשים סומים קוראים לכבד ראיה, שלעומתם רואה הרבה, 'מרובה אור'.)

לכאורה, ר' יוחנן אומר כר' יהודה וריש לקיש כר' נחמיה, אבל התנאים מתמקדים בעוצמת אישיותו העצמאית של הצדיק. החברה אינה מגדירה את עוצמת צדיקותו אלא את היקף ההשפעה שהיא מקבלת ממנו, אך המוקד הוא בעוצמתו האישית. ר"י מפחית, ור"נ מעצים.

על סיום הפסוק המתאר את אישיותו של נח, מאיר רש"י:

"את האלהים התהלך נח"… נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו":

פה משקף רש"י רק דעה אחת משתיים, את דעת ר' יהודה:

"ר' יודה אמר: למלך שהיה לו שני בנים אחד גדול ואחד קטון, אמר לקטון הלוך עימי ולגדול הלוך לפניי, כך אברהם שהיה כוחו יפה: "התהלך לפני", נח שכוחו רע: "את האלהים התהלך נח",

מבחינת ר"י, הם על אותו ציר אלא שכוחו של אברהם אבינו גדול פי כמה מזה של נח ולכן נח נסמך על הקב"ה ואברהם הולך לפניו עצמאית. אין הבדל מהותי ביניהם ולא ביחס הקב"ה כלפיהם. אך מעניינת דווקא הדעה השניה, שדוחה את עצם ההשוואה ביניהם בטענה שמדובר בשתי סיטואציות שונות ובתיפקודים שונים:

"ר' נחמיה אמר: לאוהבו שלמלך שהיה משתקע במבואות אפילים. [הציץ המלך וראה אותו משתקע, אמר לו: 'עד שאתה משתקע במבואות אפילים בא והלך עימי', אבל אברהם, למלך שהיה משתקע במבואות אפילים]. הציץ אוהבו והתחיל מאיר לו דרך החלון, אמר לו (המלך): 'עד שאתה מאיר לי דרך החלון בא והאיר לי בפניי', כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: 'עד שאתה מאיר לי ממספוטמיה ומחברותיה בוא והאיר לפניי בארץ ישראל'".

אין הבדל במשלים באישיותו של 'אוהבו של מלך'. ההבדל קיים רק בתפקיד שהוא ממלא בסיפור. נח במעמד של נזקק להצלה. אברהם בתפקיד מסייע למלך. ר"נ רואה במעבר מנח לאברהם, ולאבות בכלל, שינוי משמעותי במהות תיפקודם. אך לא רק זאת אלא גם ב'עמדתו' של הקב"ה כלפיהם. הדבר בא לידי ביטוי במחלוקת נוספת של ר' יוחנן וריש לקיש, החולקים שוב בהתאמה לר' יהודה ור' נחמיה באותה נקודה:

"הה"ד "ויברך את יוסף ויאמר הא-להים אשר התהלכו אבותי לפניו" וגו' (בראשית מח טו) – ר' ברכיה אמר ר' יוחנן וריש לקיש.   ר' יוחנן אמר לרועה שהיה עומד ומביט בצאנו     ריש לקיש לנשיא שמהלך וזקינים לפניו, על דעתיה דר' יוחנן אנו צריכים למקומו, על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לכבודינו. (ב"ר ל)

ע"פ ר' יוחנן ור' נחמיה, היחס בין הרועה לצאן ברור והוא לא השתנה מנח לאברהם. לדעת ריש לקיש, הסובר כר' נחמיה, המלך 'נזקק' למי שיאיר במבואות האפילים, המלך זקוק לפמליא שתלווה אותו ולמלך יש אינטרס בכבוד פמלייתו, כי הוא גם כבודו. ריש לקיש מבטא בצורה חריפה את הרעיון שבבחירת אברהם יצר הקב"ה מודל בו 'הוא צריך לכבודנו" ולא רק אנחנו לו.

במדרש תנחומא מובאת גישתו של ריש לקיש בנימה הרבה יותר מעודנת. תחילה מובאת מחלוקת ר' יהודה ור' נחמיה כשהיא מיוחסת לר' יוחנן וריש לקיש ולבסוף ההתייחסות לתפקוד האבות:

" כתיב בנח "את האלהים התהלך נח" (בראשית ו ט), וכתיב באברהם "התהלך לפני", מי שהוא קורא סבור שהיה נח גדול מאברהם, ואינו כן, ר' יוחנן וריש לקיש,   ר' יוחנן אמר משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן, הקטן היה אוחז בו כדי שלא יפול, והגדול היה הולך לפניו, כך כתיב בנח את האלהים התהלך נח, שלא ישתקע בדור המבול, אבל אברהם שהיה יחידו של עולם והיה צדיק, א"ל הקדוש ברוך הוא התהלך לפני והיה תמים.            אמר ריש לקיש משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב, והיה משוקע בטיט, ואחז בידו והעלה אותו מן הטיט, כך נח היה משוקע בטיט, ראהו הקדוש ברוך הוא נתן לו יד והעלהו מן הטיט, ואברהם למה היה דומה?, למלך שהיה מהלך בחשיכה, בא אוהבו וראה אותו והאיר לו, א"ל המלך עד שאתה מאיר לי, בא והלך לפני, כך [בימי] אברהם היו כל העולם רשעים והוא צדיק, א"ל הקדוש ברוך הוא עד שאתה מאיר במזרח התהלך לפני. בנח כתיב את האלהים התהלך נח, וכתיב באבות העולם האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו (בראשית מח טו),         אמר ר' יוחנן למה היו האבות דומין לפני הקדוש ברוך הוא, לרועה שהוא מהלך וצאנו מהלכת לפניו, א"ל ריש לקיש עד עכשיו הצאן היו צריכים לרועה, אלא למה היו האבות דומין לפני הקדוש ברוך הוא, לנשיא שהוא מהלך וזקניו מהלכין לפניו, והזקנים מודיעין כבודו של נשיא, כך היו אבות העולם הולכים לפניו, שנאמר "אשר התהלכו אבותי לפניו", הוי "התהלך לפני והיה תמים".        (תנחומא (בובר) לך לך כו)

הביטוי "הוא צריך לכבודנו" עודן פה ל"והזקנים מודיעין כבודו של נשיא" אבל הרעיון הכללי נשמר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: