קול ה' לפי הכח – מדרש פרשת וירא

ברובד הפשט ניתן למצוא הקבלה בין נח ללוט. בזמנם בא מבול על הארץ – אם של מים, אם של אש. שניהם עברו את המבול בתוך מחסה – אם תיבה, אם מערה. שניהם 'התמודדו' עם האירוע בשתיית יין – אם מיוזמתו, אם מיוזמת אחרות. אצל שניהם השתיה גלגלה השלכות, אם כי הפוכות, מצאצאיהם על צאצאיהם.    חז"ל מוסיפים על כך בהתייחסות למורכבות אופיים. ביחס לנח ידועה אחת הגישות:

"בדורותיו"… ר' יודה אמר בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו שלמשה או בדורו שלשמואל לא היה צדיק                   (ב"ר ל)

אצל לוט הפער בא לכלל ביטוי במקום מגוריו:

"ויאמר לוט אליהם" וגו' ר' ברכיה ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינה שני בני אדם אמרו דבר אחד, לוט וצרפית, צרפית אמרה: עד שלא באתה אצלי היה הקב"ה רואה מעשיי ומעשה עירי והיו מעשיי רבים על מעשה עירי, עכשיו שבאת אצלי הזכרתה עווני והמתה את בני, לוט אמר: עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקב"ה רואה מעשיי ומעשה עירי והיו מעשיי רבים ממעשה עירי עכשיו שאני הולך אצל אברהם מעשיו רבים ואיני יכול לעמוד בנחלתו – "ואנכי לא אוכל".           (ב"ר נ)

הצרפית היא האשה מצרפת שאליה ברח אליהו מפני אחאב, כאמור במל"א טז, ח-כד. המדרש בדבריו על לוט מתייחס לשיח בשעת ההימלטות מסדם:

"וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ… הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה: וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם… וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן  תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי"              (יט, יז-יט)

בפשט, חושש לוט ממיתה ע"י הגפרית והאש שישיגו אותו, אך המדרש מדגיש כיוון אחר. המלאך אומר ללוט "ההרה המלט", דהיינו חזור לדודך אברהם היושב בהר והתיישב לצידו. לוט עונה "ואנכי לא אוכל" כי ביחס לאברהם אני חוטא ופושע, לצידו יבלוט עווני וממילא אתחייב ברעה ובעונש מוות.

ההשוואה לאברהם עושה קצת עוול ללוט, כיוון שגם אצל אברהם הוא לא נחשב כלום ובטח לא בסדום. מעמדו היה מרכזי בבית אברהם:

"ויעש להם משתה" – גדול ביתו של אברהם היה, שהיה מקבל את האורחין".

ולא רק הכנסת אורחים למד בבית אברהם אלא גם לימוד זכות:

"ר' יהושע בן לוי בשם ר' פדיה כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על סדומיים והיו מקבלים מידו, כיון שאמרו: "הוציאם אלינו ונדעה אותם" לתשמיש, אמרו לו "עוד מי לך פה" – עד כאן היה לך רשות ללמד עליהם סניגוריא, מיכן ואילך אין לך רשות ללמד עליהם סניגורייא.

ה'רעים' בסיפור מיוצגים ע"י אשתו. זו שסירבה לתת לאורחים מלח ואף לארח אותם בחלקה:

"כי על כן באו בצל קורתי" – מלמד שהיטת את הבית עליהם. אמרה ליה: אין בעית, מקבלתון, קבלינהו בחולקך"

המדרש רגיש להגדרה "בצל קורתי" וממנה למד שחילקה אשתו את הבית כדי שיארח בחלקו ובצל קורתו ולא בחלקה.

במה, אם כן, ממקד המדרש את הפער בין לוט לאברהם?

"[וירא לוט ויקם] וגו' [ויאמר הנה נא אדני סורו נא]" וגו' – ר' יודן אמר… ר' הונא אמר עיקמו עלי את הדרך כדי שלא תראו באים אצלי… "ויסורו אליו" – הדא מסייעא לההוא דאמר רב הונא הוא אמר להם עיקמו עלי את הדרך כדי שלא תיראו באים אצלי".

"ולינו ורחצו רגליכם" – אברהם מקדים רחיצה ללינה ולוט מקדים לינה לרחיצה… ויש אומרים אף זה עשה כשורה, כדי שיצאו ויראו אבק רגליהם שלא יאמרו איכן לנו.

לוט רוצה לעשות את הדברים הטובים אך הוא לא טוטאלי לגביהם כמו דודו. הוא ריאלי, הוא מעשי, הוא פרקטי, הוא מפוקח, הוא משתדל להסתדר עם המציאות ולהלך בין הטיפות כדי לעשות את מעשיו. שלא כמו דודו אברהם, הוא מתאים את עצמו למציאות. לאברהם יש עוצמות שיכולות לדרוש מהמציאות ואזרחיה להתאים את עצמם אליו, לאברהם יש את הבטחון המוחלט בערכיו ואת הכוחות לראות את הכל כפוף אליהם ובהתאם לכך להתנהל בעולם. לוט באופן מאד אנושי, מזמין את האורחים אליו אך דואג שאף אחד לא יראה אותם. הוא מציע להם לרחוץ את רגליהם, אך באופן שאינו מעורר חשד שהם לנו אצלו בלילה. הוא מתנהג, כמו כולנו, בצורה מאד אנושית וטבעית ואפילו מסתכן יותר ממה שאנחנו היינו מוכנים למען ערכיו. לצד אברהם, חושש לוט, יהיה עליו קטרוג גדול, אבל מי שחריג וייחודי הוא אברהם אבינו. לוט, בסה"כ, פשוט אנושי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: