בכורה וברכה – מדרש פרשת תולדות

"וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף"                        (בראשית כה, כט)

שני תיאורים מוסכמים במדרש:

"אותו היום נפטר אברהם אבינו, ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו… אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה". (בבלי ב"ב טז, ב)

יש אומרים שעבר 'רק' על שלש וגם לאו דווקא באותו היום, מכל מקום, המדרש מקשר בין עבירות עשו למות אברהם. אמנם, באופי הקשר, חלוקות הדעות.

דעה אחת מתומצתת בגמ' הנ"ל:

"וה' ברך את אברהם בכל" – מאי "בכל"?… שלא מרד עשו בימיו",

ומפורטת בבראשית רבה:

"ויבא עשו מן השדה" וגו'… את מוצא אברהם חי קע"ה יצחק חי ק"פ!? אלא אותן חמש שנים שמנע הקב"ה מחייו שלאברהם מפני שבא עשו על נערה מאורסה והרג את הנפש… ר' ברכיה ור' זכיי רבה: אף גנב… אמר הקב"ה: כך הבטחתי את אברהם ואמרתי לו "ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה" (בראשית טו,טו) זו היא שיבה טובה? יהא רואה את בן בנו עובד עבודה זרה ומגלה עריות ושופך דמים? מוטב לו שיפטר בשלום…" (ב"ר סג)

כלומר, עשו היה רשע וצפוי היה לעבור עבירות חמורות במשך 5 שנים או ביום אחד וגרם להקדמת מיתת אברהם, כדי שלא יהא סבו רואה ברשעו.

מכירת הבכורה אינה קשורה למות אברהם אבל היא חלק מרשעת עשו:

"…מה ראה יעקב אבינו ליתן נפשו על הבכורה? דתנינן: "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות…". אמר: יהיה רשע זה עומד ומקריב? לפיכך נתן נפשו על הבכורה… ועשו היה שונא את הדם".

לדעה זו, רשעת עשו היא שגרמה למות אברהם ולאור הנחה זו נבנה ביאור הסיפור.

הדעה השניה במדרש רואה את הקשר דווקא הפוך, דהיינו מיתת אברהם היא שגרמה לרשעת עשו, ובהתאם להבנה זו מבארת את הסיפור:

"ויזד יעקב" – נכנס עשו מן השדה וראה פניו של יעקב מפוחמות, א"ל: מה את עושה?, א"ל: אין את יודע שמת אברהם זקנינו ואני עושה תבשילין, וילך להברות עליו? א"ל עשו: אהבי ושונאי מתו כאחד, אברהם מת ונמרוד מת, "ו[ל]מה זה לי בכורה" (תנחומא תולדות ג)

איך נמרוד קשור לפה?

"שהיה נמרוד מבקשו להמיתו בשביל אותו הבגד שהיה לאדם הראשון, שבשעה שהיה לובשו עשו ויוצא לשדה היו באין כל חיות ועופות שבעולם ומתקבצין אצלו".

שני כוחות אדירים ומנוגדים פועלים על עשו. מחד, הוא גדל לא רק בצל יצחק אביו אלא גם בצל אברהם סבו. הם מתווים לו את דרך הישר והטוב ובעוצמתם מושכים אותו אל הצד החיובי. מאידך, בטבעו הוא נמשך לנמרוד ולבגדו של אדם הראשון והם פועלים עליו לכיוון השלילי. ניתן לדרוש את מדרש חז"ל "ויתרוצצו הבנים בקרבה", ולומר שעשו היה רץ לצאת גם כשעברה אמו בפתח בתי מדרש וגם כשהייתה עוברת בפתח בתי ע"ז. כל אותן שנים הוא שמר על איזון בין הכוחות עם נטייה לכיוון החיובי ובגלל זה "ויאהב יצחק את עשו". כל השנים, עד אותו היום שבו מת סבו אברהם. וגם נמרוד. את השבר מתאר המדרש בב"ר:

"אמר לו: מה טיבו שלתבשיל הזה? אמר לו: שמת אותו הזקן. אמר: באותו הזקן נגעה מידת הדין?! אין כאן לא מתן שכר ולא תחיית המתים"!.

אם סבא אברהם מת כמו שנמרוד הרשע מת, אז מה יתרון האור על החשך? דמות אברהם הייתה המשענת עליה נסמכה עוצמתו החיובית של עשו. ברגע שנשמטה המשענת, קרס באחת כל האיזון והשתחררו כל עוצמות הרשע, אלו שמבוטאות באותן עבירות שעבר באותו יום, שאין חמורות מהן.

"ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי", א"ל: בכורה אתה מבקש? מבקש אתה חלקי של עולם הבא. א"ל: איני יודע אם יש לך חלק לעולם הבא, אבל מכור לי הבכורה שהיא מפרסמת כיום… "ולמה זה לי בכורה"… עד לא הוקם המשכן היה העבודה בבכורות, וכל מי שהיה מקריב היה ראוי להתברך… אמר עשו: אין אותו האיש רוצה לא להקריב ולא להתברך, (תנחומא תולדות ד)

הבכורה והברכה קשורות בצליל ובתוכן. בבכורה יש חובות, הברכה היא הזכויות. הסיפור מתאר את קריסתו הרוחנית של עשו. המשבר שבעקבותיו הוא לא מוצא שום ברכה בבכורה:

"ויבז עשו את הבכורה" – ומה ביזה עמה? אמר ר' לוי: תחיית המתים ביזה עימה"

יעקב לא מנצל את קריסת עשו. הוא פשוט אוסף את השברים.

את האמפתיה למשבר של עשו מבטא המדרש על גבי הפסוק: "אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ, בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ" (ירמיהו כב, י):

"…ורוח הקודש אומרת: "אל תבכו למת ואל תנודו לו" וגו' – "אל תבכו למת" זה אברהם, "בכו בכה להלך" זה עשו".

מודעות פרסומת

2 responses to this post.

  1. על מה מבוססים הפרושים הללו בתורה? לא יתכן שעשיו רצה את הבכורה ורדף את יעקב על שרימה אותו?

    הגב

    • שלום ותודה על התגובה.
      לגבי השאלה השניה, כתוב בפרשה:
      וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה: (בראשית כה, לא-לד).
      התורה אומרת במפורש שעשו נשבע על מכירת הבכורה, ולפחות בימיהם לא היו מבטלים סתם כך שבועה, ובנוסף "ויבז עשו את הבכורה". אז למה להניח שהוא חזר בו ובגלל זה רדף את יעקב?
      במקביל כתוב בהמשך בדיוק למה רדף עשו את יעקב. בסוף סיפור הברכה עם יצחק, לאחר שעשו יוצא מיצחק, כתוב:
      " וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא)
      כך שלא הבכורה עמדה בחזית אלא הברכה המאוחרת לה.

      התשובה לשאלה הראשונה קצת יותר מורכבת. יש פעמים שחז"ל פורשים את המקור ואת הדרך בה הם דורשים אותו ועל ידי זה מגיעים למסקנתם. דוגמאות לכך הצגתי במאמרים אחרים במסגרת קטגוריית 'מדרש' פה. במקרה זה, הנתונים הבסיסיים הם מבחינתנו נתון. המדרש לא מביא האם זו מסורת בע"פ או דרשת של כתוב כלשהו. המאמר הנוכחי התחיל על גבי הנחת יסוד זו ובנה על גביה ולא בא לחקור את מקורה.

      הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: