"ואביו שמר את הדבר" – מדרש פרשת מקץ

על האמור בתחילת הפרשה "ופרעה חולם", שואל המדרש: "וכל הביריות אינם חולמים?" ועונה מה שעונה. בדומה לכך ניתן לשאול על הפסוק: "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם": 'וכי שאר הבריות לא ראו שיש שבר במצרים? מדוע צריך להדגיש זאת?'. על שאלה סמויה זו עונה המדרש, כשמגמתו לומר שמה שראה יעקב לא ראו כולם::

"וירא יעקב כי יש שבר" – וכי במצרים היה יעקב שראה תבואה במצרים, שאמ' הכתוב "כי יש שבר במצרים"? והלא אמ' לבניו "הנה שמעתי כי יש שבר במצרים" אלא מיום שנגנב יוסף נסתלקה רוח הקודש ממנו, ורואה ואינו רואה ושומע ואינו שומע, ומפני מה לא נאמ' 'יש בר', 'יש אוכל במצרים', אלא "שבר"? אל תיקרי 'שבר' אלא 'סבר', שראה בספקלריה שסיברו במצרים, ואי זהו זה יוסף" (ב"ר צא)

בדברים אלו משרטט המדרש את 'גירסתו' להשתלשלות האירועים בבית יעקב. מאז שהובאה אליו הכתנת ספוגה בדם ועד פה היה יעקב בגדר "רואה ואינו רואה". במילים אחרות, עם הזמן החל יעקב לחשוד בגירסתם המקורית של האחים (שרובם החלו להתחרט על שעשו, כאחד מהסברי המדרש לירידת יהודה מאת אחיו) ועמדו לפניו שתי אפשרויות מטלטלות: א. שיוסף נרצח והאחים הם אלו שביצעו זאת. ב. שיוסף חי לאחר שנפצע אלא שנאסף ע"י מישהו והוא ברשותו. "רואה ואינו רואה" כיוון שלא היתה לו דרך להכריע בדבר, עד שראה, תרתי משמע, את הנעשה במצרים. המדרש משתמש לשם כך באותיות המילה "שבר" כמבטאות משבר מחד ובמשמעות תקווה וציפיה מאידך, כמו "שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ ה'" (תהלים קיט, קסו) וכן "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ" (רות א, יג). מדוע רואה יעקב בשבר שבמצרים תקווה לסוגיית יוסף בנו?

"האומר לחרס ולא יזרח" (איוב ט,ז) זה יעקב, "ובעד כוכבים יחתם" (שם) אילו עשרת השבטים, שהיו נכנסים ויוצאים למצרים ולא היו יודעים שיוסף קיים, וליעקב נגלה שיוסף קיים"[.

"וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר… כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ" (בראשית מא, נז). העובדה ש"כל הארץ" שרויה ברעב ואילו במצרים יש אוכל, המספיק גם בכדי למכור לכל הארצות סביבה, עוררה את חשד יעקב לאפשרות שיוסף חי ויש לו 'יד ורגל' ביכולת הזו. לא שהוא שיער שיוסף המשנה לפרעה, אבל בהחלט 'בורג במערכת' שחכמתו משפיעה על התוצאות. עבד חכם בצורה יוצאת דופן שעומד מאחורי קלעי ההצלחה של הממונים עליו. לפיכך יעקב הוא שיוזם את הירידה למצרים וממקד אותה סביב מפעל ההזנה המצרי:

"וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת" (מב,ב)

ע"פ המדרש, הוא אומר שיש שבר/סבר במצרים, ושולח את האחים 'שברו/סברו' לנו משם. יעקב שלח את בניו, מבלי לומר להם מפורשות, לחפש את יוסף, הוא עדין בעמדת "ואביו שמר את הדבר" ולא בטוח עד כמה הם נטשו את עמדת "ויקנאו בו אחיו". האחים לא הבינו את כוונתו אבל החליטו מדעתם לחפש את יוסף:

"וירדו אחי יוסף עשרה" – ראוי למקרא לומר 'בני יעקב' מהו "אחי יוסף"? מתחלה לא נהגו בו אחוה אלא מכרוהו ובסוף נתחרטו, בכל יום אמרו: נלך ונבקר עליו ונשיבהו אל אביו, וכשאמר להן יעקב רדו למצרים נתנו כולם בלבם לנהוג בו אחוה, אמ' ר' יהודה בר' שמעון: אף יוסף היה יודע שאחיו יורדין למצרים, מה עשה… עברו ימים ולא באו, שיגר אחריהם ומצאם בשוק הזונות, וכי מה מלאכתן שם? אלא אמרו שמא בשביל שהיה יפה תאר הושיבוהו בקובה, תפשום והביאום אל יוסף", (ב"ר צא)

הם לא חפשו בסביבות מפעל ההזנה, אליו התכוון אביהם, אלא נקלעו לצרות חדשות. השעה בה שבו ממצרים לביתם ללא שמעון ועם הדרישה להוריד את בנימים הייתה קשה עד מאד ליעקב לא רק בגלל הנתונים החדשים אלא גם כי הכיוון אליו חתר יעקב לא מיצה את עצמו.

"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" וגו' (תהלים לב ו) – … "לעת מצוא" – לעת מיצוי הדין, לעת מיצוי הנפש, לעת מיצוי חשבון, כיון שראה יעקב שנתמצא החשבון התחיל שופך תחנונים "ואל שדי יתן לכם רחמים"… מי שהוא עתיד לומר לייסורים דיי, הוא א' לייסוריי דיי".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: