עשרת המכות – 'גור אריה' – פרשת וארא

א.

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה: וַיֹּאמֶר לְמָחָר…"             (שמות ח, ה-ו)

"את אשר אעתיר לך היףום על הכרתת הצפרדעים, למתי תרצה שיכרתו, ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי".         (רש"י על אתר)

המהר"ל ב'גור אריה', ביאורו על פירוש רש"י לתורה, התייחס לשאלה מדוע הציע משה להתפלל עכשיו על הסר הצפרדעים מאוחר יותר? למה לא יתפלל שזה יקרה מיד עכשיו, סמוך לתפילתו?

"דאפשר לומר כי זה חדוש גדול יותר בתפילה, והיה צריך להתפלל על שני דברים; האחד שיכרתו, ובזה הזמן יכרתו, דהוא ענין יותר גדול.

כלומר, משה ביקש להעצים את המהלך באמצעות השליטה גם על התיזמון. אבל למה שפרעה ירצה בדחיה הזו? מדוע הוא אומר "למחר" ולא 'ברגע זה ממש'?

"…ומה שלא השיב פרעה: 'מיד תסיר הצפרדעים', כי יודע היה פרעה כי יום שבאה המכה – באותו היום אין להסיר אותה, כי אותו היום הוכה… אבל הכרתת הצפרדעים להמית אותם (פסוק ט), כיון שהוכה אותו יום, לא באה הצלה באותו יום".

דהיינו, מכות באות על בסיס יומי ועל מכה שהחלה ניתן לומר, בפרפרזה, 'מקצת היום, בכולו'. כך, שלמעשה, פרעה, גם אם רצה, לא יכול היה לבקש מוקדם יותר (אמנם, לפי זה קשה התשובה הקודמת על משה, שא"כ מה הרבותא בדחיית מועד ההסרה אם אי אפשר אחרת? וצ"ע). אבל אז צריך להסביר כיצד הוסרו מכות אחרות באמצע היום:

", ואין להקשות דהא הערוב והברד היה הסרתם מיד? לא דמי הכרתת הצפרדעים להפסקת הברד ולהסרת הערוב, שדרך הערוב להיות הולך ובא…, וכן הברד, כל ברד וברד ענין חדש הוא כדלעיל, ויכול להפסיק מיד, ולא נוכל לומר כי כבר הוכה אותו היום":

באופי אותן מכות מוטמעת אפשרות ההליכה או ההפסקה ולכן יישום אפשרויות אלו אינו מהווה 'הסרת מכה באמצע היום'. אבל קשה מצד אחר:

"וקשיא מכאן לרז"ל (שמו"ר ט, יב) שאמרו "כל מכה משמשת רביעית החדש" (רש"י לעיל ז, כה), והלא מכת הצפרדעים על ידי תפלתו של משה הוסרו?, מיהא זה יש לתרץ: אף על גב שנכרתו, היתה המכה משמשת שבעת ימים, כדכתיב בקרא (פסוק י) "ותבאש הארץ", וזאת המכה היתה שבעה ימים".

אכן לכל מכה הוקצבו שבעה ימים מכאן למדנו שחלק ממכת צפרדעים היה הצחנה שהשתררה בעקבות מותם. אבל מה נאמר על מכות ערוב וברד שהופסקו באמצע זמנם?

"ויש לתרץ דכיון שראה פרעה שכל מכה היתה נמשכת רביעית החודש, כל רביעית החודש היה ירא מן המכה שמא תחזור, ובזה היתה משמשת רביעית החודש, ולא התרה בו מכה אחרת עד אחר רביעית החודש, ואז התחיל להתרות על מכה אחרת, שלא היתה משמשת עוד".

מכאן למדנו שהחשש מהופעה חוזרת פתאומית של המכה, גם הוא היה חלק מהמכה.

 

"אבל החשך שהיה ו' ימים (רש"י להלן י, כב) יש לתרץ כמו שאמרו רז"ל (שמו"ר יד, ג) כי נשאר יום א' על הים והיה הענן והחשך למצרים".

 

ב.

במסגרת ההתראה למכת ברד אומר משה לפרעה:

"כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל  לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ" (שמות ט, יג-יד)

מבאר רש"י:

"את כל מגפתי – למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות":

שואל המהר"ל:

"וקשה מה ענין מכות בכורות לכאן, שרמז לך הכתוב כאן מכת בכורות?

ועונה שתי תשובות. בראשונה מדגיש המהר"ל את מכת דבר, כמכת מוות לבהמות שיכולה היתה להתפתח למכת מוות גם לבני האדם, בעקבותיה, כמו בעקבות מכת בכורות, היו ישראל יוצאים ממצרים וגם הייתה נחסכת מכת בכורות עצמה. אמנם, בפועל מכת דבר לא התפתחה אל עבר בני האדם אלא פגעה רק בבהמות, ומתוך כך יכול היה פרעה לחשוב שאם הקב"ה לא מימש את פוטנציאל הפגיעה באדם במכת דבר, כנראה שהוא לא מתכוון לעשות זאת גם בהמשך. על הטעות שבמחשבה זו בא משה להעמידו באומרו:

"כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ"     (ט, טו)

"…לכך אל תחשוב כי מה שלא הכיתי אותך ואת עמך בדבר מפני שאין אני רוצה להביא מכה קשה יותר מן מכת הדבר שהיתה בבהמות לבד, ולכך לא רציתי להכות אותך ואת עמך, שזה אינו, שהרי אני מביא עליך מכה שהיא שקולה נגד כל המכות, מכה שהיא גדולה עד מאוד".

היא מכת בכורות, וזה שאמר הכתוב על המתוכנן לבא בהמשך:

"כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ"   (ט, יד)

"ואם כן למה לא כליתי אותך ואת עמך בדבר, והיה עוצר הדבר שלא יהיה באדם? ולמה עשה זה הקב"ה והוצרך לבסוף להביא עליו מכת בכורות? לא יעצור את הדבר ויכה אדם ובהמה ולא יצטרך להביא מכת בכורות… , כדי "לספר שמי בכל הארץ", להרבות במכות"

הן מכות ברד, ארבה וחשך. ומה שקרא על מכת בכורות "בפעם הזאת", על אף שעומד רק במכת ברד,

"בפעם הזאת" רוצה לומר בענין זה שאני אומר לך לשלוח את ישראל ואין אתה רוצה לשלוח – דבר זה נקרא "בפעם הזאת"… לא היה זה מיד, אלא רוצה לומר בענין הזה שאני מתעסק עמך לשלוח את ישראל "בפעם הזאת אני שולח וגו'".

והוא מה שעתיד להתפתח למכת בכורות. אבל למה זה נאמר דווקא פה ולא במכה אחרת?

"הנני אקיים את זה, ואביא עליך מכת הברד אשר כמוה לא נהיה, ועל ידה יסופר שמי מאחר שכמוה לא נהיה. ולפיכך זכר זה אצל מכת ברד מה שאמר "בפעם הזאת אני שולח כל מגיפותי", כי מכת הברד נאמר בה "כמוהו לא נהיה" (ר' פסוק יח), והיה אומר לו שלכך לא היה הדבר מכלה אותו כדי שיבוא עליו מכות למען ספר שמו".

ומסיים המהר"ל את תשובתו הראשונה לשאלה בה פתחנו בהיגד:

"וכל הכתובים מקושרים יפה מאד בלי פקפוק כלל".

עם זאת, כנראה בגלל המשמעות הלא רגילה שהטמיע במילים "בפעם הזאת" שיכולה להידחות ע"י פרשני הפשט שרווחו בזמנו (והוא היה ביניהם, ככל שזה נשמע מוזר), הוא מוסיף גם תשובה שניה, הפותחת בעיקרון: "ועוד יש לפרש לשון "בפעם הזאת" כמשמעו".

המהר"ל מחלק את המכות, כר' יהודה במשנה, לשלש קבוצות – דצ"ך, עד"ש, באח"ב – ומסביר שהאמירה "כי בפעם הזאת" אינה רק למכת בכורות אלא לכל הקבוצה השלישית:

כי תמצא במכות אלו בג' הראשונות לא היה פרעה מאמין שהיו מאת השם יתברך, ולכך קרא לחרטומים שיעשו גם כן כך, עד שהביא עליהם מכת כינים, אז אמרו "אצבע אלהים היא" (ח,טו) כלומר מאת ה' המכה.

ומפני שראו כי המכות הם כלליות בכל הארץ, לא נתנו להשם יתברך שהשגחתו פרטית בתחתונים, כי זה מעלה יתירה ורוממות גדול להשגיח בפרטים. אז הביא עליהם סדר השני שהם מכת עד"ש, ובמכת עד"ש אמר "והפליתי ארץ גושן למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (יח), כלומר שיוכל להבדיל בין דבר לדבר, ובשביל כך נראה שהשגחתו פרטית לא כללית. וכן במכות הדבר כך נאמר שם בפירוש.

ובסדר באח"ב נאמר עוד ענין יותר מזה, "למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ", כלומר כי בסדר עד"ש לא היו יודעים רק שהוא בקרב הארץ, אבל שאין כמוהו והוא יחיד על הכל לא היו יודעים, ולפיכך כאשר הביא עליהם באח"ב, מכות מופלאות שלא היו מעולם, היו מעידים שאין כמוהו עוד. ולפיכך מחלק ר' יהודה (בהגדה של פסח) המכות לג' חלקים, דצ"ך עד"ש באח"ב, וכן תמצא בפירוש בכתוב:

ולפיכך סדר באח"ב הוא ענין אחד. לכן כאשר רצה להביא עליהם ברד שהיא מכה ראשונה מן באח"ב, וכל ענין באח"ב הם אחד, שכלם אחרונות, ולא היו כמותם, והם מורים על שאין כמוהו, שכן כתיב בברד (פסוק יח) "לא היה כמוהו" וכן בארבה (להלן י, ד), והכל מורה שמי שמביא עליהם המכה אין כמוהו, ומכל שכן חושך. ובמכת בכורות נאמר גם כן (ר' להלן יא, ו) "והיתה צעקה גדולה אשר לא נהיית", וכל המכות האלו הם ענין אחד. ולפיכך אמר "בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי" במכות ברד, וחשובים כל אלו ד' מכות שהם באח"ב ענין אחד, לכך אמר "כי בפעם הזאת אני שולח כל מגיפותי" כאשר יתחיל בסדר באח"ב.

ועם זאת,

"ואמר "כל מגפותי" כנגד מכת בכורות שהיא שקולה נגד כל המכות… דהא בודאי מכת בכורות קשה מכל המכות, דמכה אחרונה יותר קשה תמיד.. דמכת בכורות, שבה יצאו, שקולה נגד כל המכות"

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: