דם פסח ודם מילה – גור אריה / פרשת בא

"דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת… וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם"                   (יב, ג;ו)

על השאלה "מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים?" וממילא גם 'מה אמורים לעשות באותם ימים?', מובאות במכילתא שתי דעות, המדגישות זוויות שונות:

"היה רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר "ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים" (יחזקאל טז,ח). הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר "שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה" וגו' (שם,ז)  -ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וגומר (שם,ו)… לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה".

על בסיס נבואת יחזקאל מדגיש ר' מתיא שני יסודות: א. ישראל היו עירומים מן המצוות. ב. כיון שהגאולה צריכה זכות להתבסס עליה, נדרשו לקיים שתי מצוות: פסח ומילה. כיוון שהדברים באו כהסבר לפער הימים בין הלקיחה לשחיטה יש להבין מדבריו שבי' בניסן לקחו את השה, בי"א בניסן מלו עצמם והתאוששו מסכנתם שלושה ימים, יא – יג ניסן, וביום יד התפנו לשחיטת הפסח. נמצא שהיו אלו ארבעה ימים של עשייה חיובית – "עשה טוב".

על היסוד הראשון שהוזכר קמה התנגדות במכילתא:

"רבי אליעזר הקפר ברבי אומר: וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם? שלא נחשדו על העריות. ולא על לשון הרע ולא שנו את שמם. ולא שנו את לשונם?… ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים? לפי שהיו ישראל שטופין בע"ז במצרים וע"ז שקולה כנגד כל המצות… אמר להם: 'משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות'…"     (מכילתא דר"י, בא – מסכתא דפסחא ה, ד"ה והיה לכם)

ר"א הקפר מסתמך גם הוא על נבואת יחזקאל, אבל אחרת – זו שבפרק כ', ומבין שארבעת הימים הוקדשו ל"סור מרע" – משיכת הידים והלב מע"ז והידבקות במצוה.

מעניין שרש"י על התורה משלב בין ההסברים ויוצר משניהם פירוש אחד:

"והיה לכם למשמרת.. ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות? היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר… ונתן להם שתי מצות, דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר "מתבוססת בדמיך", בשני דמים… ולפי שהיו שטופים בעבודה זרה אמר להם "משכו וקחו לכם", משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה"

רש"י מתבסס גם על מדרש מאוחר יותר (רות רבה ו, א) ומציין שהמילה לא הייתה בימים שבין הלקיחה לשחיטה אלא בליל י"ד לאחר שחיטת הפסח, ונתערבו דמי הפסח והמילה אלו באלו ממש והוא "מתבוססת בדמייך".

המהר"ל מתייחס לייחוד שבשתי מצוות אלו, שדווקא באמצעותן נגאלו ישראל:

"דם פסח ודם מילה – דוקא אלו שני דמים נתן הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל בהם, כי מתחלה היו ישראל עבדים לפרעה – ובשביל המילה היו עבדים להקב"ה, שהרי מפרשים טעם המילה מפני שהוא אות באדם שהוא רשום להיות עבד להקב"ה, שכל עבד צריך שיהיה לו חותם עבדות… וזהו שאנו אומרים "ועל בריתך שחתמת בבשרינו". ובמילה לחוד לא סגי, כי העבד צריך שיהא עובד, ואם אינו עובד אין כאן עבדות, לכך נתן להם הפסח שהיא עבודה, דבכל מקום נקרא "עבודה", דכתיב (פסוק כו) "מה העבודה הזאת לכם", ועוד נאמר (יג, ה) "ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה". ובפסח לחוד לא סגי להיות עובדים להקב"ה, כי המילה היא שהאדם הוא נקרא עבד להקב"ה, ואילו פסח לא הוי רק עבודה אחת, ובשביל זה אינו ראוי לגאולה עולמית, אבל כאשר הוא עבד להקב"ה והוא עובד בוראו – זה הוי עבד גמור, שבשביל שהוא רשום לעבדות והוא עובדו – זהו עבדות גמור… ואז נקרא "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כה, נה) ולא עבדים לעבדים (קידושין כב,ב), וגאלם הקדוש ברוך הוא מן עבדות של פרעה"

המילה באה להגדירם כעבדי ה', הפסח היא העבודה הראשונה שעשו בפועל. כשעבדו את ה' מתוך מעמד של עבדי ה', זכו להיגאל.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: