שאלות, תשובות והתאמתן זו לזו – גור אריה – פרשת אחרי מות

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ… וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ…"        (ויקרא טז, א-ג)

רש"י בפירושו:

"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו' – מה תלמוד לומר? היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא…".

 

נעיין ב'ספרא', מקור דברי רש"י.

ה'ספרא' מתייחס בשתי פיסקאות נפרדות לשתי שאלות שונות:

א. מה מלמדנו איזכור מות בני אהרן כפי שסוגנן? וכך לשון השאלה והתשובה::

"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן" – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו" = "בני אהרן" – לא נטלו עצה מאהרן, "נדב ואביהוא" – לא נטלו עצה ממשה, "איש מחתתו" – איש איש מעצמו עשו, לא נטלו עצה זה מזה. מנין שכשם שעבירת שניהם שוה כך מיתת שניהם שוה? תלמוד לומר "אחרי מות שני בני אהרן".

ב. פסוק ב' פותח בפניה "ויאמר ה' אל משה" ואז מובא תוכן הפניה. פסוק א' פותח בפניה "וידבר ה' אל משה" אבל לא כתוב שום תוכן. מה היה תוכן אותו דיבור? מה הקב"ה דיבר אל משה?

במאמר מוסגר נאיר שהמהר"ל דוחה את האפשרות לדחות את השאלה בכך שמדובר בדיבור אחד בלבד ושפתיחת פסוק ב' היא פירוט של פתיח פסוק א:

"דאין לומר שהוא דבור אחד עם דבור הכתוב אחריו (פסוק ב) "ויאמר ה' אל משה" – רק שהדבור הוא דבור כללי והאמירה פרטית, כמו "וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'" (שמות ו,ב), דהתם שאני, כיון דכתיב "וידבר (צ"ל: ויאמר) אליו" בכינוי הוי"ו, חוזר הכינוי אל משה הנזכר לפניו, והוא דבור אחד. אבל מדכתיב "וידבר ה' אל משה", וחזר וכתב "ויאמר ה' אל משה", אצל כל דבור – השם, אם כן שני מאמרים הם ולא מאמר אחד, דאינו כמו "וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'" שהוא ענין אחד".       (גור אריה טז,א)

נשוב למדרש ונעיין בתשובתו:

(ג) "ויאמר ה' אל משה…" ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדבור הראשון, היה ר' אלעזר בן עזריה אומר: משלו משל למה הדבר דומה? לחולה שנכנס אצל הרופא אומר לו 'אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב', בא אחר ואמר לו 'אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני' וזה זרזו יותר מכולם. לכך נאמר "אחרי מות שני בני אהרן ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת".

וכך הבין המהר"ל את תירוץ המדרש:

"ותירץ, כי הוא משל לשני רופאים, והשתא יתורץ השני דבורים, כי בדבור "לא יבא" לא נזכר רק שלא יבא בכל עת אל הקודש, והוא הרופא הראשון. ובדבור שני שכתב "אחרי מות שני בני אהרן" נאמר לו דברי הרופא השני, שלא ימות כדרך שמת פלוני".

כלומר, האמירה בפסוק ב' בפני עצמה היא נמשל לרופא הראשון שרק מורה איסור, והדיבור בפסוק א' הוא נמשל לרופא השני שמסביר גם למה. אמנם, המהר"ל מיד מתייחס לשאלה המתבקשת:

"ואף על גב שהרופא השני נזכר אחר הרופא הראשון, אין זה קשיא, ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה'."

אכן תירוץ זה אינו מספק ולפיכך מוסיף המהר"ל:

"ואפילו אם תאמר שהמוקדם מוקדם והמאוחר מאוחר, אין בזה קשיא, כיון שגם הרופא השני הוצרך לומר כל דברי הרופא הראשון, אלא שמוסיף שלא ימות כדרך שמת פלוני, הזכירו ראשון, שבכלל דבריו דברי הרופא הראשון. לכן כלל הכתוב דברי הרופא הראשון בכלל דברי הרופא השני… ".

המהר"ל משנה קצת בתשובה ומבאר שתחילה היה דיבור המקביל לרופא הראשון ותוכנו: "וידבר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל…". אמירה נוספת, המקבילה לרופא השני, החלה ב"אחרי מות שני.. ויאמר ה' אל משה דבר…" וכו'

 

כעת נשוב לדברי רש"י, שנשאבו מה'ספרא' ובהם פתחנו, ונאיר שתי נקודות:

א. רש"י מצטט את השאלה מהפיסקה הראשונה, "מה תלמוד לומר?, ועונה את התשובה של הפיסקה השניה, "היה ראב"ע מושלו משל…" !!

ב. מהנ"ל נובע שגם אין התאמה מוחלטת בין התשובה לשאלה, וכדברי המהר"ל: "אך קשה, דאם כן לא היה לרבי אלעזר לומר 'משל לשני רופאים', אלא היה לו לומר 'המזהיר את החולה שלא ימות כדרך שמת פלוני – הוא יותר אזהרה משאם הזהירו אל יבא ואל ימות בלבד'."

המהר"ל מתעלם מהנקודה הראשונה שהעלינו, ואדרבה, מתייחס לשאלה כמתאימה למקומה אלא שמטמיע בה את משמעות שאלת המדרש מהפיסקה השניה:

"ולפיכך צריך לומר דהכי פירושו; 'אחרי מות שני בני אהרן מה תלמוד לומר', כלומר מה תלמוד לומר שקבע לו הכתוב דבור בפני עצמו לכתוב "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן", ולא נאמר לו באותו דבור רק "אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו"… ובתורת כהנים גרסינן בהדיא '"ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת", ואין אנו יודעין מה נאמר לו בדבור הראשון וכו".

בדרכו, פתר המהר"ל את הבעייתיות שבנקודה השניה וגם העמיד את דברי רש"י כשמקפים נאמנה את האמור ב'ספרא'. אמנם, כאמור, התעלם בבירור מהנקודה הראשונה וגם הטמעת שאלת הפיסקה השניה בלשון שאלת הפיסקה הראשונה נראית מאולצת ודחוקה.

ונראה לומר בפשטות שרש"י היה מודע לבעייתיות שבשתי הנקודות, אך הן לא הטרידו אותו. ובזאת אנחנו שבים לנקודת מוצא בפירוש רש"י: רש"י מבאר את הפשט דרך המדרשים אך מתאים את המדרשים לפשט. הוא בוחר איזה מדרשים להביא וגם 'מעבד' אותם לצורך ביאורו. בענייננו, הוא באמת הוטרד מהשאלה הראשונה שבמדרש וענה עליהאת התשובה השניה שבו. במקביל, הוא לא הוטרד מהשאלה שבפיסקה השניה וגם לא ראה כפשט את התשובה שבפיסקה הראשונה, והכל בא על מקומו.

אכן, יש להניח שהמהר"ל עצמו לא תפש כך את יסוד פירוש רש"י לתורה וכן ראה בו משקף נאמן של המדרש עצמו ולפיכך ביאר כפי שביאר.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: