הנני העני מדעת – מצוות להניח פאה בשדה

רמב"ם, מצוות 239-240, להניח פאה בשדה

 

הנני ה'עני מדעת'?

מצוות פאה היא אחת מדרכי התמיכה בעניים וחלק ממערכת הצדקה החברתית-הלכתית. החובה ההלכתית מתמקדת ב'שורה התחתונה', בעזרה המעשית למי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו, אך 'השורה העליונה' של העניות והצדקה מתחילה עוד הרבה לפני כן.

כבר חז"ל שואלים על הסתירה בין שני היגדים שבפרשה אחת. מחד, "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה'…" (דברים טו, ד), ומאידך, "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ" (שם, יא). אז, יהיה או יחדל? לא יהיה או לא יחדל?        נראה שהתורה מכוונת לכך שעוני אינו רק נגזרת של כמות הכסף שיש לאדם, אלא בעיקר של התנהגות ומנטליות. יכול אדם לזכות בפייס, אבל אם יש לו מנטליות של עוני או התנהלות כלכלית לא נכונה, הוא יחזור במוקדם או במאוחר למצבו הדל, ובדרך כלל זה יקרה במוקדם. גם אדם שמתנהל כלכלית בצורה לא מחושבת ומתוכננת ומפזר כספיו ללא בקרה הוא סוג של עני. 'עני מדעת'. אנשים רבים מאלו הפונים לארגון 'פעמונים', המלווה משפחות במצוקה כלכלית, הם, במובן הכלכלי, 'עניים בדעת' ו'עניים מדעת'. הם לא בודקים את יחסי ההוצאות וההכנסות שלהם, הם לא מוודאים שההכנסות גדולות מההוצאות, הם מתעלמים מ'נורות אזהרה' ו'אינם מחשבים מסלול מחדש'. כך הם מגיעים לחובות, בעקבותיהם הם פותחים חסכונות, לאחר מכן מוכרים נכסים, ממחזרים משכנתא, מאחדים הלוואות, מתחייבים להחזרים וכו' וכו', והם לא מבינים למה שום דבר מהותי לא משתנה. התשובה היא: כי הם מצויים ב'עוני מנטלי', עמוסי הרגלי צריכה לא מבוקרת, גדושי 'חוסר' יכולת/ רצון/ זמן/ עניין ועוד להתייחס ולהתמודד עם התנהלותם הכלכלית. 'עניים מדעת' שגם אם יינתן להם 'עד חצי המלכות ותעש', יתקיים בהם הכתוב "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".

האתגר להגיע לברכת ה' שב"אפס כי לא יהיה בך אביון" מחייב אותנו לחנך את עצמנו, ולאחר מכן להאיר לאחרים, התנהלות כלכלית אחראית. התנהלות שתמנע מאיתנו את ההידרדרות לעולם של מינוס, חובות, 'לגרד' את מסגרת האשראי, החזרים חודשיים קבועים, גלגול הלוואות ועוד. צריך לעשות טבלה (אפשר גם להוריד מאתר 'פעמונים'…) שתכלול את פרטי ההכנסות וההוצאות, ואת סיכומם הכולל ותתן שיקוף אמין של המצב הנוכחי ואת הפער מן המצב הרצוי. אם יש עודף הוצאות והמאזן שלילי, יש לשבת יחד ולעשות 'סדר עדיפויות' בהוצאות – מה הכרחי, מה פחות ומה אפשרי. להפחית במעדנים/ גבינות/ סלטים/ ירקות שקונים, מכניסים למקרר ולאחר זמן זורקים לפח, ללכת לקניות עם רשימה מצרכים סדורה ועם כמויות מוגדרות, לכבות מחשבים בסוף יום, לחנך את הילדים לצרכנות אחראית ונבונה, להשוות מחירים, לחשב עלות מול תועלת, ואתם לא מוכרחים ללכת לכל האירועים אליהם הוזמנתם…

חלק מהדיון בתקפות מצוות פאה בימינו מושפע משיקולי רווח והפסד שעושים העניים עצמם. לעיתים הם מעדיפים לא לטרוח ולצאת אל השדות שמחוץ לעיר בכדי לאסוף את ה'פאה' או ה'לקט' שהשאירו להם שם. יותר פשוט וקל עבורם לקבץ נדבות ובכסף שמצטבר ללכת לקנות מצרכי יסוד בשוק המקומי. גם ב'שורה התחתונה', כשהעני כבר חסר כסף ונזקק לעזרה מהחברה הסובבת אותו, העני נדרש לדעתו – לשקול רווח והפסד ולשקלל כדאיות, לדרג על מה הוא מוותר ומה הוא משמר, ולאזור הרבה כוחות נפש להתמודדות עם המציאות שנכפית עליו. אז אם ככה, למה לא 'להעשיר בדעת ומדעת' עוד בשלב 'השורה העליונה', כשהשליטה בידיו וכח הבחירה ברצונו לתכנן את צעדיו, לכלכל את מעשיו ולבקר את פרי ידיו? מה גם, שיש אומרים שהתנהלות צרכנית נבונה יש בה משום סגולה בדוקה להבטחת הכתוב "כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ"…

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: