בני לוי ופקודתם – גור אריה – פרשת במדבר

א.

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה… וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן…"  (במדבר ג, א-ב)

בהקשר זה מובא בגמרא::

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר "ואלה תולדת אהרן ומשה", וכתיב "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו". (סנהדרין יט,ב)

רש"י מביא מאמר אגדה זה כשאלה ותשובה ברמת הפשט:

"ואלה תולדת אהרן ומשה" – ואינו מזכיר אלא בני אהרן. ונקראו תולדות משה, לפי שלמדן תורה. מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו"

על ההסבר שואל המהר"ל:

"…ואם תאמר, וכי להם לבד לימד? והלא לכל ישראל לימד, ויהיו הכל תולדותיו!? ויש לומר, דשאני ישראל שהרי הקב"ה ציוה לו שילמד להם תורה והתורה שניתנה למשה לא ניתנה אלא ללמד לישראל תורה, לא שייך לומר שישראל הם בניו, שאלמלא לא היו ישראל – לא היה תורה ניתנה למשה. אבל מה שלימד לבני אהרן יותר ממה שלימד לישראל, זה היה ממשה לבד, ולא נצטווה מפי הגבורה ללמוד להם יותר, ובזה להם בפרט כאילו ילדם".

דהיינו, כל זמן שההוראה נעשית מכח חיוב ומצוה אין היא יוצרת קשר בין המורה והתלמיד, המחנך והחניך, באופן המאפשר לומר 'כאילו ילדו', רק בשעה שהמורה עושה מעבר למוטל עליו ומכח האכפתיות שבו הוא מלמד מעבר לחיוב שהוטל עליו, רק אז מתבטא הקשר האישי בין הצדדים וראוי לומר בו 'כאילו ילדו'.

 

ב. :

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה… פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי… וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל פִּי ה'…"

באופן פשוט מתפרשות המילים "על פי ה'" כביטוי שמשמעו 'בהתאם לצו הקב"ה'. אולם רש"י מביא דווקא כיוון מדרשי:

"(טז) על פי ה' – אמר משה לפני הקב"ה: היאך אני נכנס לבתי כלם ולתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם?. אמר לו הקב"ה: עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי".

מה זה "היאך אני נכנס": – טכנית/ מעשית? מי ירשה לי? ערכית/ מוסרית? מה הייתה הבעיה שהטרידה את משה?

דברי רש"י מיוסדים על המדרש:

"א"ל הקב"ה למשה: "כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם", א"ל משה: יכול אני לעמוד לסבב בחצרותיהם ובתוך בתיהם ולספור כל אחד מהן, שאתה אומר לי "כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם"?, א"ל הקב"ה: אתה עושה את שלך ואני עושה את שלי, א"ר יהודה הלוי בר שלום היה משה הולך ועומד על פתח אהליהם והשכינה מקדמת ואומרת לו כל זכרי הבית חמשה או עשרה תינוקות יש באהל הזה. מנין שכך? כתיב "ויפקד אתם משה על פי ה'" – כשם שהשכינה אומרת לו".        (תנחומא במדבר טז)

משמע שהטרחה והמאמץ הכרוכים במעבר מאהל לאהל ובספירתו היא שהתישה את משה. אמנם, המהר"ל לא ראה בכך הצדקה לסיוע שקיבל משה ולפיכך הציע הסבר אחר:

"וקשה, וכי בשביל הטורח שלא רצה ליכנס לאהל שלהם נמנו על פי ה'? ונראה שפירושו כי גנאי הוא לתלמיד חכם שיכנס לאהל אחר ששם נשים, ולפיכך אמר קהיאך אני נכנס לאהליהם לדעת מנין יונקיהםק.":

זה בהחלט לא פשט המדרש, אבל יכול להיות מוטמע בלשון דברי רש"י.

 

ג.

בני קהת נשאו את כלי הקדש, ובכללם את המזבח עם האש שעליו מבלי שתיכבה:

"ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות, ואינה שורפתו, שהיו כופין עליה פסכתר של נחשת"

דברי רש"י מיוסדים על דברי הברייתא:

"חמשה דברים נאמרו באש של מערכה: רבוצה כארי…" (יומא כא, ב),

ושם דנה הגמרא:

"רבוצה כארי? והתניא, 'אמר רבי חנינא סגן הכהנים: אני ראיתיה, ורבוצה ככלב' !? לא קשיא; כאן במקדש ראשון, כאן – במקדש שני".

המהר"ל מתייחס למשמעות 'רבוצה כארי/ ככלב' ובקישור של כל אחד למקדש אליו הוא מתייחס:

"ומה שהיה כארי רובץ דוקא בצורה זאת, ובמקדש שני אמרינן שהיה רובץ ככלב… יש לפרש לפי שהארי יותר רובץ בחוזק מן הכלב, כן האש שהיה במשכן ובמקדש ראשון היה בכח נדבק למטה, ואינו זז משם. אבל במקדש השני לא היה הרביצה מן האש של מעלה בכח גדול אצלינו, אלא היה ככלב, לפי שלא היה קדושה העליונה רובץ אצלינו כל כך בדביקות גמור, ולפיכך מדמה אותה לרביצת הכלב, ובמקדש ראשון לרביצת הארי, שנאמר אצלו "כרע שכב כארי מי יקימנו" (במדבר כד, ט). ומפני שהקדושה במקדש הראשון היה בו בדביקות יותר, לא סרה הקדושה עד אחר שעברו עבירות הרבה מאוד. ולא כן בבית מקדש שני, שלא עשו כל כך חטאים, ונחרב הבית":

כלומר, השראת השכינה במקדש הראשון הייתה בעוצמה חזקה, כעוצמת רביצת הארי על הקרקע שתחתיו, שצריך מאמץ רב לנתקו ממנה, וזאת בניגוד לחולשת ההשראה שהייתה בבית שני והתבטאה בדימוי רביצת הכלב, שאחיזתו רפויה ובקלות מתנתק.

ומוסיף המהר"ל שיש קשר בין עוצמת השראת השכינה למהות המתאפיינת בכל מקדש:

"ויש בזה עוד דבר נסתר מאוד, לפי שמקדש ראשון נקרא "אריאל" על שם ארי, והיה אש שלמעלה דומה לארי, כי מקדש ראשון בשביל זכות אברהם, ולפיכך היה האש דומה לארי, שהוא לימין מן המרכבה (יחזקאל א, י). אבל מקדש שני שהיה בשביל זכות יצחק, היה האש לשם דומה לכלב הנמשך מצד השמאל. ובית הג', שיבנה במהרה בימינו, הוא בזכות יעקב. ופירוש הזה הוא אמת למבין. והבן למה היה מקדש שני חסר אורים ותומים הארון ושכינה ואש ולוחות (יומא כא,ב), [ד] כולם הם נמשכים מן האור, ויצחק כהו עיניו (בראשית כז, א)".:

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: