למעלה מן הענין – גור אריה – פרשת נשא

"…אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל"            (ה, יב)

פרשית סוטה, בה באה האשה לפני הכהן בעקבות קנאת בעלה, באה לאחר פסוקים העוסקים בחובת האדם לתת לכהן את המתנות שנועדו לו, התרומות והמעשרות. ומציין רש"י משמעות לקירבה שבין שני הנושאים:

"מה כתיב למעלה מן הענין? "ואיש את קדשיו לו יהיו", אם אתה מעכב מתנות הכהן, חייך שתצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה"

מטבע הלשון "מה כתיב למעלה מן הענין…" מקובל בספרות חז"ל והוא דומה במשמעותו למטבע לשון המוכר לנו יותר: "למה נסמכה פרשת… ל…". שתי מטבעות הלשון הן הקדמה למסר ורעיון שמטמיעים חז"ל, על בסיס מידת הדרש הרואה משמעות בעצם צמידות נושא לנושא.

האם יש הבדל בין שתי מטבעות הלשון? לא בהכרח. לדוגמא, רש"י השתמש פה במטבע "מה כתיב למעלה מן הענין…" בשעה שעיצב את מקורו התלמודי המשתמש ב"למה נסמכה…":

"תניא, רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה – לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. אמר חזקיה בריה דרבי פרנך אמר רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות – לומר לך: כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן – סוף נצרך לכהן על ידי אשתו, שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו וכתיב והביא האיש את אשתו וגו'.". (בבלי ברכות סג, א)

וכן להפך – בתחילת פרשת בהעלותך שואל רש"י: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?" ובבמדבר רבה (טו,ו) המטבע הוא "מה כתיב…". תחלופה כזו יש גם בין המדרשים עצמם.

אמנם, המהר"ל בפירושו מבדיל בין המטבעות:

"מה כתיב למעלה" וכו' – נראה דלא למד רש"י מסמיכות הפרשיות, דאם מסמיכות הפרשיות, היה לו לומר בלשון הזה 'למה נסמכה פרשת סוטה לפרשה של מעלה' כמו שכתוב לקמן (ו, ב; יג, ב). ועוד, מנא ליה שהוא שלא כסדר עד שישאל 'למה נסמכה'. אלא דלא היה להתחיל הפרשה ב"איש" רק ב"אשה", שהיא העיקר שהפרשה מדבר ממנה, והוי למכתב 'כי תשטה אשת איש', מאי "איש איש כי תשטה אשתו", אלא אדלעיל קאי":

משמע ע"פ המהר"ל ש"למה נסמכה…" היא שאלה המובאת כ"שהוא שלא כסדר", כלומר כשנראית בעיה ברצף הנושאים, אבל פה הבסיס לשאלה הוא בעיה אחרת בפשט. השאלה המוצפת פה היא מדוע פרשה העוסקת באשה סוטה פותחת דווקא בהתייחסות לבעלה, "איש איש כי תשטה אשתו"?. שאלה זו מבוטאת בלשון "מה כתיב…" ועליה רש"י עונה.

אמנם המהר"ל מעלה קושי בפשט התשובה:

"ונראה לי דלאו דוקא סוטה, הוא הדין שיהיה צריך לכהן שיהיה זב או מצורע, שכולם צריכים לכהנים, דאם לא כן, מאי שנא סוטה?"

ואפשר לומר דשאני מצורע וזב – אם הוא רוצה להיות רשע ושלא יביא הכפרה – מי יודע, ולא יצטרך לכהן. אבל להביא הסוטה, אפילו רשע נמי אינו רוצה שתזנה אשתו, והוא שנאוי לו כמנהגו של עולם, שהרי כתיב "וקנא את אשתו", וכיון שהוא מקנא – בודאי יביא:

וכאן מעמיק המהר"ל בהסבר קישור הנושאים שהביא רש"י:

"וכאשר תבין עוד דבר זה על אמתתו, יש לך לדעת שהוא מדה כנגד מדה, לפי שהוא אינו רוצה ליתן המתנות לכהן, מפני שאומר למה יתן ממון שלו לכהן, לפיכך אמר הכתוב 'חייך שתצטרך לו', שתדע מעלת הכהן, שהכהן הוא האמצעי בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל לעשות שלום ביניהם על ידי הקורבנות, כי ישראל נקראים אשה להקב,ה, כדכתיב (שיה"ש א, ח) "אם לא תדעי לך היפה בנשים", ובהרבה מקומות נקראים אשה, לפיכך צריך לכהן להביא אליו הסוטה, שיעשה גם כן שלום בינו ובין אשתו, שהיא שטה הדרך מאתו, והכהן עושה שלום ביניהם. וזהו בודאי דומה לגמרי מה שהכהן עושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ומשרה שכינה בארץ, כמו שפירש רש"י בפרשת מסעי (להלן לה, כה), שהשם יתברך שנקרא איש ובעל לישראל – הוא אצלם, והוא אינו רוצה להכיר מעלת הכהן – צריך להביא אליו הסוטה לעשות שלום בינו ובין האשה":

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: