Archive for 18th ב-יוני, 2017

על טלית ובית – גור אריה – פרשת קרח

"ויקח קרח" – פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא" (רש"י)

המעיין במדרש תנחומא מוצא שלשה כיווני רקע שונים למחלוקת קרח. הראשון כנגד הנהגת משה והתורה שהוא מנחיל. השני כנגד מינוי אהרן לכהונה והשלישי כנגד מינוי אליצפן בן עוזיאל לנשיא הקהתים. הכיוונים השונים משקפים מניעים נפרדים, אותם מציף המדרש בתיאורו.

רש"י עיבד את המדרש וכינס הכל לסיפור אחד:

"ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח… מי ראוי ליטול את השניה, לא אני,,,?… והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה, עמד וכנס מאתים חמישים ראשי סנהדראות… והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה. אמרו לו: 'טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה?'. אמר להם: 'חייבת'. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה:

בנוסף, משמיט רש"י דיון אחר המובא במדרש, בפטור בית מלא ספרים ממזוזה. אולי בגלל שאינו משתמע מהכתובים, בניגוד לטלית הנלמדת מסמיכות פרשיות למצוות ציצית..

המהר"ל 'מלהטט' בין המדרש לרש"י – מעמעם את המחלוקת על אליצפן, מעצים את הטענה על אהרן, מוסיף את ה'בית מלא ספרים', ורואה בטלית ובבית ביטוי למשה ואהרן שהם ביטוי למחלוקת על עצם הצורך בהנהגה:

"ונראה לומר, שלגמרי היה קרח מדמה אותם יחד, לפי שראה קרח כי שני אחים, משה ואהרן, האחד מיוחד בעבודת המקום בעד כל ישראל, והוא הכהן גדול, והוא מיישר מעשיהם של ישראל בעבודת המעשה, שהם הקרבנות. ומשה רבינו הוא היה שומע מפי הקב"ה התורה והמצות, ומלמד אותם לישראל. סוף סוף אהרן ממונה עיקרו על המעשה, ומשה על התלמוד. והיה קרח מביא זה ראיה שאין צריכין לשניהם, לא למעשה ולא לתלמוד".

דהיינו, זה לא שקרח שאף לקבל אחד מהמינויים ולהיות מנהיג, הוא, אידאולוגית, דחה את הצורך בהנהגה כי "כל העדה כלם קדושים". זה נובע גם מההנחה שלשיטת קרח שאין הטלית צריכה חוט תכלת ולא הבית מזוזה:

"ויראה שלא היה קרח עיקר כוונתו על הטלית בלבד, אלא שהיה סבור שמשה ישיב שטלית שכולה תכלת פטורה, והיה רוצה להשיב אם כן אין צריכין אנו לכהן גדול, [ד] כמו שטלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית, הכי נמי "כל העדה כולם קדושים" (פסוק ג), ואין אנו צריכין לכהן גדול"

הטלית ייצגה את הכהן הגדול שייצג את המעשה:

"והביא ראיה מן טלית שכולה תכלת על אהרן, שהוא ממונה על המעשה, לפי שמצות ציצית גם כן נתנה לקיים כל המצות של הקב"ה, שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם". ואמר קרח טלית שכולה תכלת פטורה או חייבת? וסובר שיאמר פטורה אחר שכולה היא תכלת, אינה צריכה חוט אחר לקיים בו "וזכרתם ועשיתם את כל מצות ה'". הכי נמי כל ישראל כולם קדושים בעבודת הקדוש ברוך הוא, ואין אנו צריכין לכהן אחר גם כן, שעל ידו יהא מקוים עבודת המקום"

ממילא, הבית והספרים ביטאו את משה שביטא את הלימוד:

"וכנגד התלמוד היו מביאין מן 'בית מלא ספרים וכו", כלומר שכמו שבית מלא ספרים פטור מן המזוזה, לפי… שהציצית היא שגורם למצות המעשה, והמזוזה היא לקבוע בנו תלמוד תורה. ואם הבית מלא ספרים אין צריך למזוזה – הנה כל ישראל מלאים תורה וספרים, אין צריכין למזוזה. כלומר, שהם פטורים מאותו המלמד להם תורה, כי אינם צריכים שום אמצעי, שכולם חכמים ושמעו מפי הגבורה "אנכי", ומה צריך לאמצעי?".

רש"י, כאמור, השמיט את טענת ה'בית' כי אינה משתמעת מהכתוב, אך למהר"ל הדבר ברור:

"והשתא יתורץ קושיא גדולה, מנא ליהו לרז"ל (תנחומא קרח אות ב) ששאל קרח על בית מלא ספרים, והשתא ניחא, דמסתמא אחר שהיה שואל השאלה של טלית כדי לכפור על המצות המעשה, ממילא גם כן היה מביא המשל מן המזוזה על תלמוד תורה, שדין אחד להם, דלמה לא היה חולק על זה כמו על זה".

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: