הצלת מואב – בזכות העבר ובזכות העתיד – גור אריה – פרשת מטות

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" (לא, א-ב)

"מאת המדינים – ולא מאת המואבים, שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה שהיו יראים מהם, שיהיו שוללים אותם, שלא נאמר אלא (דברים ב, ט) "אל תתגר בם מלחמה". אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם.     דבר אחר: מפני שתי פרידות טובות שיש לי להוציא מהם, רות המואביה ונעמה העמונית" (רש"י)

א. נכנסו לדבר מחמת יראה.

המהר"ל תמה על יכולת הסבר זה 'לפטור' את המואבים ממלחמה:

" ואם תאמר, אם כן די שלא יצוה עליהם "צרור אותם" כמו שצוה על המדינים (לעיל כה, יז), אבל למה יצוה עליהם שלא יעשו ישראל עמהם מלחמה (דברים ב, ט), וכי עדיפי אינהו משאר אומות, שלא עשו כלל אפילו מחמת יראה.         ויש לתרץ, דודאי עדיפי, שהרי צוה הקב"ה וש ברוך הוא שלא יקחו את ארצם, כי נתן להם לירושה בשביל אברהם (רש"י שם, ה), אם כן עדיפי נינהו משאר אומות.

אבל אם כך, אז למה צריך את ההסבר 'מחמת יראה' להצלתם, תאמר שזה מזכות אברהם?

"ואם תאמר, אם כן גם כן יש לומר שמשום אברהם אין לעשות עמהם מלחמה?            יש לומר, מה שהוקשה לרש"י לומר 'ולא מאת המואבים', היינו שהיה להם לאבד זכותם, כיון שהתחילו הם עם ישראל, והפקירו בנותיהם להם, היה להם לאבד זכותם, אחר שהם פרצו הברית והשלום. לכך קאמר דזה אינו, שהרי לא עשו אלא בשביל יראה, ומאחר שלא עשו אלא בשביל יראה, אם כן לא אבדו זכותם" וקאמר 'דבר אחר וגו". ולפי פירוש השני, אף על גב שחטאו וראוי לאבד זכותם, כיון שעתיד הקדוש ברוך הוא להוציא מהם שתי פרדות, צוה שלא יעשו עמהם מלחמה".

אבל ההסבר השני לבדו אינו מספיק,

"ומפני שקשה לשון "נקום נקמת ישראל וגו'", שזה משמע כמו דרך שאר נקמות, שנותן שמחה כאשר יראה נקמה, דכתיב (תהלים נח, יא) "ישמח צדיק כי חזה נקם", וצוה הקדוש ברוך הוא שיקחו נקמתם ממדין, ובפירוש השני 'משום שתי פרידות טובות' לא יתורץ דבר זה, דסוף סוף לא ראו נקמה באויביהם ממואב, ולפיכך כתב פירוש הראשון שלא עשו רק מחמת יראה, ולפיכך לא היו חפצים ליקח נקמתן מן המואבים…"

ב. בשביל שתי פרדות טובות

המקור לדברי רש"י, שאין להלחם במואב בגלל מי שעתידות לצאת מהם, הוא מדרש המובא בגמ':בבא קמא לח,א-ב:

"… "ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה ק"ו בעצמו, אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה: "צרור את המדינים והכיתם אותם", מואבים עצמן לא כל שכן! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית";

רות הייתה סבתא רבה של דוד, נעמה הייתה אמו של רחבעם. ויש לתמוה בדבר לגבי נעמה, שכן יציאת דוד מרות הוא אירוע משמעותי שראוי בגללו לא להשחית את המואבים, אבל מה ייחודי ברחבעם שמצדיק את הצלת נעמה ובגללה לאסור מלחמה בעמונים???

התוספות על אתר אכן מסכימים ש'ב' פרדות' לאו דווקא אלא הכוונה באמת אך ורק לרות ו'דרך הילוכו' צירף המדרש את נעמה לרות:

"ואף על פי שמזכיר ב' פרידות על עמון לא אצטריך אלא משום מואב".

וכהסבר המהר"ל את התוס':

"והתוספות כתבו שלא הוצרך לומר 'שתי פרידות טובות', אלא 'פרידה אחת'."

אבל המהר"ל לא מקבל את האפשרות שחז"ל לא דייקו בדבריהם ודבר נאמר אגב אורחא אף שהיה צריך להאמר משהו אחר, והוא מבאר מה עומד מאחורי הזכרת רות ונעמה:ומדוע נכון היה להזכיר בדיון על מואב גם את נעמה שהגיעה מעמון, ואינם לכאורה בדיון:

"אף על גב דלא בא ממואב אלא פרידה אחת, דהיא רות, דאילו נעמה העמונית מעמון היתה, נקט בגמרא 'שתי פרידות' בשביל עמון ומואב, דסבירא ליה דמה שציוה על מואב ועמון הוא שייך זה אצל זה, כי ציוה עליהם שלא לעשות עמהם מלחמה (דברים ב, ט, יט), לפי שמלכות בית דוד על ידי שניהם יהיה, שהרי מדוד ורחבעם היה מלכות בית דוד. ולכך בגמרא נקט 'שתי פרדות', אבל באחד, דהיינו במואב או בעמון, אינו מעלה ומוריד, שעיקר שיהא מהם מלכות בית דוד בכלל. ולפיכך קאמר 'שתי פרידות שעתיד אני להוציא מהם':

תדע לך שעיקר הכוונה כן היה, שלא היה רחבעם כל כך צדיק שהקב"ה החיה אומה שלימה בשבילו, אלא עיקר הטעם שרצה הקב"ה להוציא מלכות בית דוד בכלל על ידי עמון ומואב. לכך נקט 'שתי פרידות שעתיד הקב"ה להוציא', לפי שבשניהם כונה אחת, לא בשביל דוד בלבד, אלא מלכות בית דוד".

המהר"ל מתבסס על הנחה שעמד עליה במקום אחר, שמלכות אינה מתבטאת במלכות אדם אחד אלא ברצף של שושלת מלוכה. אדם אחד, ואפילו מלך ובנו, אינם נחשבים שושלת / רצף. שלש דורות רצופים כבר נחשבים 'בית מלכות' ולכן דוד עצמו, וגם שלמה, עם כל מעלתם, אינם מגדירים 'בית מלכות', ומאידך, מלכות רחבעם, אף שלא היה צדיק ומיוחד כל כך, משלימה את הרצף הנדרש. משמע שמואב ניצלו כדי לאפשר את 'מלכות בית דוד' ע"י רות ונעמה. למעשה, סובר המהר"ל, שגם בשביל דוד, כאישיות פרסנולית, לא הייתה הצדקה להציל אומה שלימה, אלא רק מצד היותו חלק ממלכות בית דוד

"וכן מוכח עוד, דקאמר התם שהחיה הקדוש ברוך הוא ב' אומות כדי שיוציא מהם ב' פרידות, ולא היה לו לומר אלא שהקדוש ברוך הוא החיה שתי אומות כדי שיוציא מכל אחת פרידה אחת מהם, דלא הוי ליה להוציא בלשון 'שתי פרידות', אם לא שנתלה אחת באחרת, שמע מינה כמו שאמרנו למעלה, כי שניהם דבר אחד וענין אחד".

המהר"ל אמנם מתלבט לגבי לשון רש"י בתחילת פרשת פנחס, שמשמע כהסבר התוספות לעיל, אך מסיק שניתן לבאר את רש"י גם ע"פ דרכו:

"אבל רש"י כתב בפרשת פנחס (כה, יח) 'אבל מואב לא ציוה לצור בשביל רות כו", משמע שגם הוא פירש כמו דברי התוספות. ומיהא אין זה ראיה, דכך פירושו, בשביל רות שעתידה לצאת מהם, שממנה תצא מלכות בית דוד עם נעמה העמונית":

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: