Archive for 6th ב-אוגוסט, 2017

המצוה והיום – גור אריה – פרשת עקב

"כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן…" (ח, א)

הבנת פשוטה של הכתוב מבארת את "כל המצוה" במשמעות 'כל אוסף המצוות' או כמילה נרדפת ל'התורה'. כך גם "היום" אין משמעו יום ספציפי בתאריך מסויים, אלא 'תקופת הזמן' בה עומד משה ומדבר. על גבי פשט זה בא המדרש ומוסיף רובד בו הוא מבאר את המילים הנ"ל באופן דווקני, דהיינו "המצוה" הכוונה למצוה מסויימת ו"היום" הוא תאריך מוגדר. הדרשה יכולה להתייחס לשתי המילים יחד או רק לאחת מהן. ההבנה הדרשנית מובילה למשמעות אחרת העולה מהמשפט או מרצף המילים. יודגש שהמדרש אינו סותר או דוחה את הפשט אלא בונה רובד על גביו. כך גם משתמע מביאור רש"י:

"כל המצוה –

כפשוטו.        ומדרש אגדה: אם התחלת במצוה גמור אותה, שאינה נקראת אלא על שם הגומרה,

וכך מבאר הרא"ם ב'מזרחי':

"כפשוטו"- ששם 'מצוה' הוא שם המין, וכאילו אמר: 'כל המצות':

"ומדרש אגדה…" – ופירוש "כל – המצוה", מצוה אחת. ואמר "כל", שצריך שיעשה את כֻּלה, אבל אם התחיל בה, ובא אחר וגמרהּ, אינה נקראת אלא על שם גומרה".

מדברינו משתמע שחז"ל מצאו דרך להטמיע רעיון שביקשו להעביר, אף שאין הוא ממש כוונת הכתוב וגם הם לא חשבוהו ככזה. המהר"ל מתקשה, בלשון המעטה, לקבל התייחסות כזו לדרשות חז"ל ומשתדל, מנגד, לבאר שדרשת חז"ל מתבקשת או מתחייבת מלשון הכתוב: הדרך המתודית לעשות זאת היא להציג קושי סמוי בלשון הכתוב שבו חשו חז"ל ושאותו באה דרשתם לתרץ. וכך לשונו:

"ומדרש אגדה" – לפי שהוקשה להם (תנחומא עקב, ו), דהוי למכתב 'כל המצות', לא "כל המצוה", שעל מצוה אחת לא יתכן לומר "כל". ולפי פשוטו היינו צריכין לפרש כל מצוה ומצוה שנצטוו, וזה לא יתכן, דהוי ליה למכתב 'כל מצוה' בלא ה"א, ד"המצוה" בה"א משמע מצוה מיוחדת, ולא קאי על כל מצוה ומצוה".

המהר"ל מעלה את האפשרות ש'המצוה' משמעה 'קובץ המצוות', אך דוחה זאת:

"ואין לומר דלכך כתב "המצוה", דקאי על כל התורה כולה, שנקראת "המצוה" מפני שכולה מצות השם יתברך, ולפיכך תמצא "ושמרת את המצוה ואת החקים" (ז, יא), קרא לכל התורה כולה בלשון "מצוה" יחידית, וכך הוא לפי הפשט. מכל מקום לא שייך "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום", דלא נצטוו באותו יום בכל התורה, ולפיכך דרשו כך, שצריך לגמור המצוה":

אמנם יש להעיר שהמהר"ל מפרש את "היום" בצורתו הדרשנית דווקנית, כיום מוגדר, ואז ביאור "המצוה" כפשוטו, קובץ מצוות, לא מתיישב, כי לא נאמרה התורה כולה ביום אחד. אבל אפשר שגם "היום" מתבאר כפשוטו לעיל ואז אין גם קושי לבאר את "המצוה" כפשוטה..

 

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: