בין לבין – גור אריה – פרשת שופטים

א.

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ"    (יז,ח)

הכתוב נותן 3 דוגמאות לדברים שאפשר שלא יהיו מבוררים ומסיים בהגדרה כוללת "דברי ריבת". רש"י מבאר את פירוט הכתוב:

"בין דין לדין – בין דין זכאי לדין חייב:

בין נגע לנגע – בין נגע טמא לנגע טהור:

דברי ריבות – שיהו חכמי העיר חולקים בדבר, זה מטמא וזה מטהר זה מחייב וזה מזכה"

למעשה רש"י מתייחס גם לדוגמאות כאמירות כלליות – זכאי/חייב, טמא/טהור. ה'ספרי' מפרט ממש דוגמאות מוגדרות:

"בין דם לדם" – בין דם נדה לדם יולדת לדם זיבה. "בין דין לדין" – בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות. "בין נגע לנגע" – בין נגעי אדם לנגעי בגדים לנגעי בתים. "דברי" – אלו ערכים וחרמים והקדשות. "ריבות" – זו השקית סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע. "בשעריך" – זה לקט שכחה ופיאה".

המהר"ל מתקשה בכך שרש"י סטה מביאור חז"ל וקודם כל מסביר כיצד דברי חז"ל ב'ספרי' מתיישבים יפה עם הכתוב:

"ובפרק הנחנקין (סנהדרין פז,ב) מפרש התם דההפלאה הוא בכל אחד ואחד בפני עצמו; בדם נדה במאי הם חולקים, ובדם יולדת גם כן במאי חולקין, ובדם זיבה גם כן, כדמפרש התם. ואם כן צריך לפרש "בין דם לדם" – הדינין שיש בדם נדה שאינם בדם יולדת וזיבה, וכן הדינים שיש בדם יולדת, ואינן בדם נדה, מחולקים בהם, ונעלם מעיניהם. והשתא שפיר יתפרש "בין דם לדם".

במקביל מצא המהר"ל גירסה שיכולה ליישב גם את ביאור רש"י:

"ומצאתי בגמרא פרק הנחנקים שלא גרס שם למ"ד אצל 'לדם יולדת', וכן בכל הני, רק כך גרסינן: 'בין דם נידה דם יולדת דם זיבה'. ונראה שזהו גירסת רש"י, שמפרש הך ברייתא 'דם נדה דם יולדת דם זיבה' הכל על "דם" הראשון. והשתא יהיה פירושו כמשמעו, בין דם טמא לדם טהור, רוצה לומר אם הוא טמא אם הוא טהור, כך הוא פירוש הכתוב, אלא שרבותינו ז"ל פרשו דחילוק זה נמצא בכל דמים, בין דם נדה, דם יולדת, דם זיבה. כך נראה גירסת רש"י".

עד כאן בפער בין רש"י ל'ספרי' בדוגמאות שמביא הכתוב. כעת מתייחס המהר"ל לפער בביאור ההגדרה הכוללת "דברי ריבות", שגם פה רש"י ביאר בכלליות: "דברי ריבות – שיהו חכמי העיר חולקים בדבר", ואילו המדרש פירט לפרטים: ""דברי" – אלו ערכין וחרמים והקדשות. "ריבות" – זו השקאת סוטה ועריפת עגלה ערופה וטהרת מצורע". מבאר המהר"ל שברובד ראשון גם ל'ספרי' ברור כדברי רש"י:

"דודאי בספרי דרשו כן, דלמה הוצרך למכתב עוד "דברי ריבות", אחר שכבר כתב "כי יפלא בין דם לדם"?"… , שגם לפירוש ספרי "ריבות" פירושו שהחכמים חולקים ומריבים"

אלא שמוסיפים רובד דרשני נוסף:

"…רק שנקרא השקאת סוטה ועגלה ערופה יותר "ריבות", מפני שהם מריבים בדין שהוא ריב בעצמו, שהרי השקאת סוטה בא בשביל ריב בין איש לאשתו. וכן עגלה ערופה בא על ידי מריבה שהרגו. וערכין וחרמים נקראו "דברי", שבא על ידי דבורו".

 

ב.

מכאן פונה המהר"ל, על רקע הפירוט הרב שב'ספרי', לדון בשאלה: 'במה 'זכו' הדוגמאות, דם/ דין/ נגע, שכתבן הכתוב בפירוט לעומת הנושאים הכלולים ב'דברי ריבות', שכללן הכתוב באמירה כללית':

"ואם תאמר, מאי שנא הני דכתב לה בפירוש בקרא, דהיינו "בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע", וכל הני ערכין וחרמים ושאר מילתא, לא כתב בפירוש בקרא?

ויראה לומר, דכל הני ג' דברים, דהיינו דם נדה דם יולדת, וכן דין, וכן נגעים, הם תיקון מציאות מין האנושי וסדר מנהגינו. שהוא יתברך תיקן הווייתנו על היותר שלם. וידוע כי מציאות האדם יושלם בג' דברים; דכל אדם צריך תקון עצמו. וצריך לאשה, והוא תקון ביתו. וצריך לעסוק בממון כדי לפרנס עצמו ולהחיות עצמו, ובזה צריך לתקן מה שיש לו עם זולתו. ונגד האשה אמר "בין דם לדם", דהיינו מה שתיקן לך הקב"ה איך יתנהג עם האשה להיות עמה בדם נדתה, וביולדת ובזיבה. וכן הנהגתו עם האחרים, והוא "בין דין לדין". וכן מה שצריך תקון עצמו, והוא נגעים, דהוא נגע בגופו. ואלו הם עיקר הנהגת האדם, שבו יושלם תקון מציאותו; בעצמו, ובאשתו, ועם אחרים. ואשתו הוא כמו ממוצע בין עצמו ובין אחרים, דאשתו כגופו דמי (ברכות כד.). וכאילו אמר, אלו שלשה וכיוצא בהם, שהם כוללים כל הנהגתינו:

ולפיכך אמר כי אלו הדברים ראוי לבית דין הגדול שבירושלים לתקן. כי הם "עיני העדה" (במדבר טו, כד), אשר בם תולים כל העולם וכל הישוב. ולכך כתב כאן "וקמת ועלית", כלומר שהבית דין הוא באמצע הישוב (סנהדרין לז.), שהכל פונין אליו. וראוי לבית דין אשר שם לישב ולהנהיג את ישראל. ואחר כך קאמר דאף שאר דברי ריבות יש לך לשמוע, כדי שלא ירבו המחלוקות בישראל. דזהו גם כן ישוב ישראל, שלא ירבו המחלוקות. ולפיכך זכר ג' שהם בעצמם תיקון הנהגת האדם, ואמר אחר כך כי אף שאר דברים מחויב לשמוע אליהם, כדי שלא ירבה המחלוקת, ויהיו כל חלקי ישראל מקושרים, ולא יהיה ריב ביניהם":

כלומר, בית הדין הגדול הם המרכז והלב שעיני העדה פונים אליהם לתקן דברים כיאות, ולהם ראוי לעסוק בדברים הם עיקר תיקון הנהגת האדם, המודגמת בדוגמאות המפורטות בכתוב ומפורשות בגלל חשיבותן. נמצא שבמישור ההלכתי רצה הכתוב לומר שבכל דבר לא מבורר יש לפנות לבית הדין הגדול. על גבי זה, בדרך בה סגנן הכתוב את דבריו והדגיש פרטים מסויימים, הוא העביר גם מסר לגבי חשיבות בית הדין הגדול ולגבי מהות תפקידו בתיקון הנהגת העולם.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: