אומר המדרש:
——————————————————————————————–
"ויקחו לי תרומה",
הה"ד (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" – אל תעזובו את המקח שנתתי לכם,
יש לך אדם שלוקח מקח, יש בו זהב אין בו כסף, יש בו כסף אין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף שנאמר (תהלים יב) "אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף", יש בו זהב שנאמר (שם יט) "הנחמדים מזהב ומפז רב",
יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים ולא שדות, אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים שנא' (שיר השירים ד) "שלחיך פרדס רמונים"[1],
יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינן יודעין מהו אבל משכר הסרסור נתודע מה לקח, כך התורה אין אדם יודע מה היא אלא משכר שלקח משה שנאמר (שמות לד) ומשה לא ידע כי קרן אור /עור/ פניו בדברו אתו,
ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר "ויקחו לי תרומה", משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר "ועשו לי מקדש". (שמות רבה לג, א)
————————————————————————————————-
מספר שאלות ינחו אותנו בעיון במדרש:
- מהו פשט המובאה ממשלי? כיצד מבאר המדרש את המובאה?
- האם יש קשר ישיר בין המובאה לכותרת מפרשתנו? אם כן, מהו ומה ייחודו?
- מהו המהלך הרעיוני שמפתח המדרש על בסיס המובאה?
- כיצד מתקשרת המובאה לכותרת המדרש מפרשתנו? מה מובן המילה "לי" ע"פ המדרש? מה היחס בין המשמעות שנותן המדרש למילה לבין משמעותה הפשוטה?
- מהו ייעוד המשכן ע"פ המדרש? מי הם הדוד והרעיה ע"פ מדרש זה?
נלך בדרכו של המדרש ונחל את עיוננו במובאה מספר משלי ורק לאחר מכן נחזור לקשר את הדברים לפרשתנו. וכך פותח המדרש: "ויקחו לי תרומה", הה"ד "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבו"ּ (משלי ד, ב) – אל תעזובו את המקח שנתתי לכם,
א. הקישור הלשוני.
בניגוד למדרשים אחרים, בהם בעל המדרש מפרש את המובאה כפשוטה או בדרך המשתמעת מפשט הכתוב, במקרה דנן בעל המדרש, במודע, דורש גם את המובאה עצמה. מהקשר המובאה אנו מבינים ש"לקח" משמעו מוסר, שכך הוא הפסוק הקודם: "שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה" ובהמשך לכך נאמר "כי לקח טוב נתתי לכם". גם "תורתי אל תעזֹבו" מתפרש כחכמת החיים שלימדתי אתכם. בעל המדרש בא ודורש את הפסוק ומפרש את המלה "לקח" במשמעות של לקיחה ואת הלקיחה בהקשר של מקח וממכר. נראה לומר שגם הקישור לפרשתנו נעשה, בחלקו[2], באורח דרשני ע"פ המִצְלול: מקח – "לקח" – "ויקחו". לאחר שבעל המדרש מזהה את משמעות "לקח" עם משמעות "ויקחו", הוא יכול "להעמיס" על "ויקחו" את הרעיון שהוא מפתח מ"לקח". לאור זאת ניתן להציע תרשים זרימה מילולי בו צועד המדרש, המקביל להשתלשלות הרעיונית:
לקח = מקח
ויקחו לי תרומה
ועשו לי מקדש[3]
ב. המהלך הרעיוני.
בעל המדרש הולך ומונה את שבחו של המקח הטוב שקיבלו ישראל. ההדרגתיות העולה בתיאור השבח ברורה ומגיעה לשיאה ב"צירופו" של המוכר לחפץ הנמכר – "ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר[4] "ויקחו לי תרומה".
נדמה שמעבר לעיסוק בסמיכות הפרשיות, שהוא עניין המתבקש מ"מדרש פותח" של הפרשה, בעל המדרש מגדיר קשר בין התורה למשכן ובכך עונה על שאלה סמויה אחרת. כפי שמתארים זאת חז"ל, בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, בי' בתשרי אמר הקב"ה למשה סלחתי כדברך ונתן בידו לוחות שניים ובי"א בתשרי צוה משה את ישראל על הקמת המשכן. האם המשכן הוא תוצאה של חטא העגל, דהיינו הוא מציאות לא אופטימלית אלא בדרגת לוחות שניים, או שהמשכן, כמיקום הציווי בפרשות תרומה – תצווה, משקף מציאות אידיאלית?
בעל המדרש דנן אינו רק בוחר באפשרות השניה אלא גם מגדיר את שילובו הרעיוני של המשכן במציאות הרוחנית הישראלית – "כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה. לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר "ועשו לי מקדש".
מכאן משתלשל עיוננו להבנת המשפט "ועשו לי מקדש".
בפשטות, מתפרשת המילה "לי" במשמעות "לשמי". כך הוא ב"ועשו לי מקדש", דהיינו עשו מקדש לשמי, וכך הוא ב"ויקחו לי תרומה", דהיינו קחו תרומה לשמי והקימו בעזרתה את המשכן. בעל מדרשנו "אינו מסתפק" בשינוי משמעותה הפשוטה של המילה, אלא מחיל בה משמעות הפוכה ממש. ע"פ דרכו מתפשרת המלה "לי" במובן של "בשבילי" – עשו בשבילי מקדש, קחו תרומה בשבילי. בפשט הדברים עיקר ייעודו של המשכן הוא כלפי ישראל , שדרכו עובדים את ה', ואילו ע"פ המדרש עיקר ייעוד המשכן הוא קביעת דירה להקב"ה בתחתונים, כשם שיש לו בעליונים.
בעל המדרש אינו סותר או דוחה את משמעות הפשט. הוא פשוט הצליח להטמיע במילה אחת שני פנים הפוכים, המשלימים זה את זה לכלל רעיון אחד. המשכן הוא צורך ישראל, והוא גם ,כביכול, צורך הקב"ה. הוא אדן החלון שדרכו ניתן להסתכל מבפנים החוצה ומן החוץ פנימה. באותה דרך, באמצעות המשל שהביא, בונה בעל המדרש פן משלים למשל הדוד והרעיה. מקובלנו שהדוד והרעיה במגילת שיר השירים הם הקב"ה וכנסת ישראל. הדוד הוא הקב"ה והרעיה היא כנסת ישראל. במשל שמביא בעל מדרשנו על נישואי ישראל והתורה, כשהקב"ה הוא "השווער", הרי שהדוד הוא עם ישראל והרעיה היא התורה. נמצא שיש בישראל פן דוד ופן רעיה ולכל אחד מהם אופי, תכונות, ייעוד ויכולות משלו… ואין כאן מקום להאריך.
על פן משלים נוסף נוכל להצביע בחזרתנו אל הקישור הלשוני שעשה בעל המדרש, בראשיתו, בין "לקח טוב" ל"ויקחו לי". בשני המקומות מדובר בלקיחה, אלא שהלקיחה הראשונה הייתה של ישראל מהקב"ה, במתן/ קבלת תורה. מכח אותה לקיחה נבעה לקיחה שניה והיא הלקיחה של הקב"ה מישראל– "ויקחו לי תרומה… ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
[1] הכוונה אינה רק לפרדס רימונים אלא לשדות וכרמים/ פרדסים המפורטים בכל ההקשר: "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם: שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים: נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים: מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן: עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו: (שיר השירים ד, יב – טז).
[2] בכך באנו לסייג את הקישור הלשוני בין הכותרת והמובאה. שאלנו בשאלה 2: "האם יש קשר ישיר בין המובאה לכותרת מפרשתנו? אם כן, מהו ומה ייחודו?". למעשה זו שאלה מכשילה, כיוון שכל נבחן ממוצע, הנשאל שאלה כזו במבחן, מבין שהתשובה לחלקה הראשון של השאלה היא חיובית, שאילמלא כך לא היתה הצדקה לחלקה השני. אך בנידוננו אין הדבר כן, כיוון שכבר הזכרנו שבדרך כלל המדרש מביא מובאה שאין לה כל קשר עם הכותרת. רק לאחר השתלשלות רעיונית הוא מקשר בין שניהם ברובד הרעיוני. הקישור הלשוני שניתן להציע במדרש שלפנינו הוא יוצא הדופן מכל המקומות. על כן יש להציעו בזהירות ולסייג את הכרחיותו, אף שנראה לנו שיש בו מן האמת.
[3] הקשר בין "לקח" ו"ויקחו" הוא כרגע רק בשיתוף השורש ל.ק.ח. לקישור הרעיוני נתייחס בסוף המאמר. על משמעותה המשתנה של המלה "לי" נדבר בהמשך.
[4] הכוונה היא: שנאמר "ועשו לי מקדש" ולשם כך "ויקחו לי תרומה".
ברוך מרחיב גד 